אמא: המשכנו לחיות מאז. החיים בעיר
מאוד נוחים.
אבא: יש לנו בית עשוי מתכת חזקה.
אמא: יש קניון ממש ליד הבית, ויש בו
כל דבר שאנחנו צריכים.
אבא: לדוגמה, כשחזרתי רעב מהעבודה
והתעורר בי חשק בלתי נמנע לדג מלוח. אני פשוט פניתי לאשתי ואמרתי לה: "אני
רוצה דג מלוח." והיא ענתה: "אין בעיה, אני פשוט אלך לקניון לקנות."
אמא: אז הלכתי לקניון לקנות. איזו
פשטות, איזה מבחר! דג מלוח מחבית ודג מלוח מצנצנת ודג מלוח ממים מלוחים ודג מלוח
ממים מתוקים ודג מלוח מבריכות דגים ודג כבוש... כל-כך הרבה שפע, אז קניתי את כולם!
אחד מכל אחד.
אבא: אני באותו זמן הכנתי צלחת
ומזלג לדג המלוח שלי, וברגע שהוא הגיע – אני טרפתי אותו! את כל החתיכות יחד! איזה
שפע, איזה מבחר!
אמא: איזו פשטות!
אבא: גם פשטות לא הייתה חסרה שם,
חגיגה של טעמים!
אמא: מובן שחגיגה, הרי היה שם גם דג
מלוח מחבית וגם דג מלוח מצנצנת וגם דג מלוח ממים מלוחים...
אבא: וגם דג מלוח ממים מתוקים וגם
דג מלוח מבריכות דגים וגם דג כבוש... איזה שפע, איזו פשטות!
אמא: איזה מבחר!
אבא: חגיגה של טעמים.
אמא: אז כשבעלי סיים לאכול את כל
הדגים המלוחים, הוא התיישב לראות טלוויזיה ופתח את ערוץ הספורט החדש בכבלים.
אבא: היה משחק חשוב.
אמא: חשוב מאוד, אז שאלתי אותו:
"בעלי, איך היה בעבודה?"
אבא: אז עניתי לה: "לא עכשיו,
יש משחק חשוב."
אמא: אז אמרתי: "אבל אני
מתעניינת בך! אני רוצה לדעת מה עובר עליך!"
אבא: אז עניתי לה: "מה, אני
בחקירה?! תני לראות את המשחק!"
אמא: אז עזבתי אותו לנפשו.
אבא: איזה חופש, איזו בריאות!
אמא: איזו פשטות! מהיום שבו התחברנו
לכבלים, אין לי עוד סיבה להתעניין בבעלי!
אבא: איזה חופש, איזו פשטות! אין
עוד צורך בשיחות חולין חסרות תכלית – הכבלים פתרו הכל!
אמא: איזה חופש, איזו בריאות! במקום
לשבת ולשמוע את סיפורי העבודה של בעלי, הטלוויזיה עושה את זה במקומי!
אבא: איזו בריאות, איזו פשטות!
אמא: איזו בריאות!
אבא: המשכנו לחיות מאז. החיים בעיר
מאוד נוחים.
אמא: יש לנו בית עשוי מתכת חזקה
מאוד.
אבא: מאז שיש לנו קניון ליד הבית
וכבלים שימלאו את מקומה של אשתי, נוצרים לנו חללים בחיים של זמן פנוי.
אמא: איזה חופש! יש לנו המון זמן
שכולו רק בשבילנו!
אבא: איזו פשטות! כל מה שנרצה לעשות
– הבחירה בידינו!
אמא: איזו בריאות! סוף כל סוף קצת פנאי לעצמנו!
אבא: ובזמן הפנוי שלנו אנחנו עושים
המון דברים, כמו...
אמא: כמו ללכת לקניון כדי לקנות דג
מלוח או לראות טלוויזיה בכבלים. החיים בעיר מאוד נוחים.
אבא: לחלקנו...
ילד: אמא?
אבא: ולחלקנו פחות...
ילד: אמא, קשה ללכת לישון. יש מפלצת מתחת למיטה. יש מפלצות מתכת גדולות שחותכות את האוויר ברעש נורא. קשה ללכת לישון, אמא.
אבא: אני ארד למכולת לקנות לו כדורים.
אמא: יש קלונקס וריבוטריל ווליום וסטסוליד...
אבא: כל-כך הרבה שפע! אני אקנה אחד מכל אחד!
[אבא יוצא]
אמא: החיים בעיר מאוד נוחים.
ילד: וכמה רעש עולה מהרחוב! ולמה הכביש סואן כל-כך? ולמה המכוניות מתנגשות? ולאן סבתא נעלמה?
אמא: כל-כך הרבה שאלות במוח כל-כך קטן! איזה שפע, איזה מבחר! איזה ילד מוצלח!
ילד: ומה עם המכוניות אמא? למה המכוניות מתנגשות?
אמא: המכוניות נחוצות לנו כדי לגמוע מרחקים ארוכים בזמנים קצרים!
[אבא נכנס]
אבא: זה מפנה לנו המון זמן פנוי!
אמא: יש יונדאי ופיג'ו ופולקסוואגן ורנו...
אבא: איזה מבחר! איזה שפע!
אמא: איזה חופש! איזו פשטות!
אבא: איזו בריאות, איזו בריאות! וכמה זמן פנוי!
אמא: אח, הזמן הפנוי... המשכנו לחיות מאז. החיים בעיר מאוד נוחים.
ילד: אני רוצה ללכת לישון, אמא. אני רוצה ללכת לישון...
אמא: בוא, שב איתנו!
[הם שלושתם מתיישבים. אור טלוויזיה מתחיל לרצד על פניהם. דיווחי חדשות מתחילים להישמע, תחילה באופן מסודר, לאט-לאט הם מתחילים להתערבב זה בזה. נעימות מוכרות מתערבבות זו בזו. גניחות מתחילות להישמע. ילד נרדם לאט. מסך]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
