על אקזיסטנציאליזם ובתי שימוש

לפעמים אני כל כך מזכיר את עצמי

שנמאס לי לחפש אותי במראה

הלוואי שהייתי אחר יותר, שונה יותר

דומה יותר למשהו שארצה בחזרה

וכל היום הזה חריף כמו אבסינט

שוטף לי את הגרון כמו ערק ביום רע

קוקאין זורם בנפש כמו יין בריגרסיה

והבוקר מטושטש כמו וודקה עלובה

בוא נברח מהר לקניון

שמעתי שיש עולם מקביל

של יריד שלא נגמר, של כסף ושל אושר

פסיכוזה שחודרת עמוק אל תוך הוריד

והלילה הזה רטוב כמו בירה

את תופסת לי בעצב כמו וויסקי משובח

עשן סמיך עשוי סמים חונק לי את הרגש

והלילה מטושטש כמו מלחמת אין-ברירה