על אקזיסטנציאליזם ובתי שימוש

על הכביש הדמיוני שבין מטולה אל הנגב

נשאר שובל של געגוע

מרוח על הדרך כמו סימון שבילים דהוי

כמו עתיד גדול שאף-פעם לא יגיע

ואם זה הסוף

אז תנו לי עוד רגע

לסבול את כל שרע בזה

לשנוא ואז לברוח

על הכביש המחוספס שבין אילת לבנימינה

יש מחסום שלא היכרתי

מתוח על האספלט כמו נרגילה במרפסת

כמו טריקה קלה של דלת

כמו אמת קטנה מפלסטיק

ואם זה הסוף

אז תגידו לי

מה פתאום יש בזה שאין בזה

שלא ראינו קודם

ואם הדרך חסומה עכשיו

ומסתובבים אחורה

לאן בסוף נגיע?

ואם זה הסוף...