[יום ההולדת של אמנון. כולם משועשעים]
לבנה: ועכשיו, המתנות!
אמנון: אויש, לבנה, לא היית צריכה.
לבנה: אתה סתם אומר.
אמנון: נכון!
[כולם צוחקים]
לבנה: אז אמנון, אחרי כל-כך הרבה זמן שאנחנו יחד כבר באמת שכמעט נגמרים הרעיונות, אבל מצאתי משהו שאני בטוחה שתתלהב ממנו.
אמנון: אני אתלהב מכל דבר שתביאי לי.
לבנה: לא, אתה משהו! אז אני קניתי לך... [פותחת את העטיפה, מוציאה מגבת עצומה] טה-דה!
אמנון: [ספק מופתע ספק מאוכזב] מגבת!
לבנה: נכון!
אמנון: מגבת מאוד... גדולה.
לבנה: נכון! חשבתי שיהיה לך נחמד להתעטף בה.
אמנון: להתעטף?
לבנה: כן, להתעטף. מה הבעיה?
אמנון: לא יודע, ממתי אני מתעטף במגבות?
לבנה: אני יודעת, אחרי מקלחת...
אמנון: בשביל מה? אנחנו בתוך הבית, מתנגבים ומתלבשים.
לבנה: אז אפשר גם לקחת אותה לים...
אמנון: אי-אפשר לקחת דבר כזה לים, איפה נתלה את זה להתייבש?
לבנה: אל תקרא לזה 'זה', זו מגבת וזו מתנת יום-ההולדת שלך!
אמנון: כן, אבל למגבת יש גודל סטנדרטי, משהו שאפשר להשתמש בו...
לבנה: מה הבעיה עם המגבת הזו? אז מה אם היא קצת גדולה?
אמנון: היא גדולה מדי, מי בכלל מוכר כאלה מגבות?
לבנה: זה עיצוב טורקי!
אמנון: מה טורקי, מה? איפה הטורקים בדיוק תולים את זה?
לבנה: תולים! מה, זו בעיה לתלות? מי שרוצה, תולה!
אמנון: ומי אמר בכלל שאני רוצה? יש לנו המון מגבות בבית! אני אף-פעם לא אמרתי שאני רוצה מגבת!
לבנה: אתה לא רוצה מגבת? אין בעיה.
[שופכת עליו כוס מים]
אולי עכשיו תרצה.
[אמנון יוצא]
לא, אמנון, אני מתנצלת! אני... אמנון, נו...
[אמנון חוזר עם מגבת]
אמנון: [מתפרץ] זו מגבת סטנדרטית, מטומטמת! מטר עשרים על שבעים! כזו שבני-אדם יכולים להשתמש בה ולא טרולים!
[לבנה יוצאת]
לא, לבנה, נו... אני לא התכוונתי, לבנה...
[לבנה חוזרת עם מטר, מודדת את המגבות]
לבנה: זו חריגה של כמה סנטימטרים, חזיר! אולי תלמד לפרגן קצת, חתיכת חמור, לא כמו האמא הדגנרטית שלך שלימדה אותך לשנוא כל דבר שלא יצא מהרחם שלה!
[שתיקה מתוחה. קם איש שמן מהאורחים]
שמן: אני יכול לקחת את המגבת...
[מסך]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
