על אקזיסטנציאליזם ובתי שימוש

איש לא יוכל להכחיש:

אנחנו חיים.

הנה - העולם הוא שלנו,

אנחנו עריצים

בדמותנו בנו ובונים ויבנו פסלים.

את מה שאנחנו אומרים

כותבים ומתייקים

זכר לדורות הבאים

אנחנו חיים

חיים ושמחים ורואים

וחיים.

עד שכל מה שאנחנו

מתנקז לרגע אחד

ברחוב אפור מגשם

במה שנהוג לקרוא לו הווה:

אלמנות קש מטושטשות

נזכרות בנו ברגע מפעם.

וכך אנחנו

מסתובבים סביב עצמנו במעגלים

חוזרים ושואלים:

'מי יזכור אותנו?'

'מה יהיה בסופנו?'

'לאן כל זה ייעלם ביום מן הימים?'

חוזרים ושואלים

מסתובבים וחוזרים

ושואלים וחוזרים ומסתובבים...