על אקזיסטנציאליזם ובתי שימוש

תחת שמי הגדר הפרוצה

מישהו לוחש לך ששכחת לאהוב

סגור במקלטים שחונקים לך את הנפש

עמוס במחשבות שנוגעות רק אליך
אתה הולך בלילה הכי חם של יולי

ומבקש לחזור הביתה

ואין שום בושה לומר שאתה מתגעגע

לימים התמימים שכל מה שבער בך

הייתה השמש הלוהטת שמחממת את החוף
והופכת אותו לגן ילדים ענק של הטבע

כשהיונדאי הישנה עם המזגן המקולקל

נראתה כמו המקום הבטוח בעולם

על רכס עמום מול עזה המפורקת

הפגזים שורקים והתשובות מסתחררות בך

וכל מה שהלב פועם בעבורו

הוא לחיות עוד קצת, להשיג עוד משהו

לא לאבד את הכל ברגע

לנשום רק עוד קצת אוויר

להתרגש ממכונית נעורים כחולה

שקוראים לה החיים