לקראת דיבורים על עימות אפשרי, שלא לדבר על מלחמת עולם גרעינית, עלה בי צורך עז להבהיר כאן, במרחב האינטרנטי, במקום שיישאר עוד הרבה אחריי, מי אני, מה אני ומה אני מחפש בעולם הזה.
נולדתי בפעם הראשונה בחיפה, בגיל שש עברתי לזכרון. הייתה לי ילדות והתבגרות מדהימה, עם משפחה מקסימה ואהובה. הצטרפתי בכיתה ט' לנוער העובד והלומד, לקן יחיד במינו ולקבוצה שאין שנייה לה. עם הקבוצה הזו הצטרפתי לגרעין בראש המטורף, ואיתם יצאתי לחוות ההכשרה בקריית-עקרון. שם, אפשר לומר, נולדתי בפעם השנייה. שם למדתי לאהוב ולכעוס ולהרגיש ולהשתגע. שם היו לי חניכים מקסימים, שאהבתי יותר מכל דבר ודאגתי רק להם וחשבתי רק עליהם. שם היו לי בני-גרעין, שידעו וראו הכל ולא נתנו לי רגע של שקט, ותמיד דאגו שאדע הכל על עצמי ושתמיד אשאף להיות בן-אדם טוב יותר. שם היו לי מדריכים מדהימים שליוו אותי בכל צעד, שדאגו לי ואהבו אותי ורצו תמיד בטובתי.
עם הגרעין הזה החלטתי להתגייס לנח"ל. הבחירה הזו זרקה אותי שנתיים אחורה, למסע לפולין, שם דיברנו על יהדות ומרד וציונות. הרגשתי שאם יש עתיד למדינה הזו, אני חייב לדאוג לו. אני חייב לבנות אותו במו-ידיי, וגם להגן עליו בגופי ובנפשי. אני חייב להיות העתיד הזה.
התגייסתי, ושם נולדתי בפעם השלישית. הייתי חלק מפלוגה חכמה, חזקה ובעלת כוח-רצון שלא היכרתי, אנשים שרובם הגדול התגייס מתוך שליחות אמיתית ואמונה גדולה. היו שם מפקדים ערכיים, שדרשו מאיתנו להתעלות על עצמנו גם ברגעים הכי קשים, שהפכו אותנו לחיילים חזקים שרוצים להגן על המדינה הזאת ולבנות אותה.
הם, יחד עם החינוך שקיבלתי בתנועה, שנתנו לי את ההשראה לצאת לפיקוד, ולהצליח לתפוס עמדת השפעה כלשהי בכור ההיתוך של החברה הישראלית, ולחנך בו חיילים טובים שיהפכו בעתיד לאזרחים תורמים. יצאתי לקורס מכי"ם, ושם פגשתי בפעם הראשונה את החברה הישראלית על כל פניה - הטיפשים והחכמים והשמאלנים והימנים והדתיים והחילוניים והדרוזים והבדווים ומי לא. ולמרות כל הדעות הקדומות וכל הסלידה, גיליתי בסופו של דבר שכולם בני-אדם, שבכולם יש נקודות טובות, שכולם יכולים להיות יותר ממה שנגלה לעין.
עברה שנה מאז שהתגייסתי, שנתיים מאז שנפרדתי מהקן, שלוש שנים מאז שהייתי בפולין, ארבע שנים מאז שהתחלתי להדריך, חמש שנים מאז שהצטרפתי לתנועה. חמש שנים של עשייה בלתי-פוסקת, של אהבה חסרת גבולות, של אמונה אמיתית שיכול להיות פה טוב יותר, שנועד להיות פה טוב יותר, שנולדנו לשלום ולאחווה ולצדק ולאהבה, ולא למלחמה ולשנאה ולעושק ולאדישות. בתוך עולם שטובע בניכור ובבדידות ובריאליטי מטמטם ובמסיבות עירוניות מסנוורות, בניתי לי בועה, מעין עולם קטן, שטוב לחיות בו. עולם ששמחתי להתעורר אליו בכל בוקר מחדש, עולם של משמעות ויצירה ואושר אמיתי.
אני לא יודע אם עשיתי נכון, אבל את הבועה הזו שמרתי לעצמי בכל מקום שהגעתי אליו. להפיץ קצת אושר, לפנות בה לאנשים קצת מקום. לא לפוצץ אותה ולהתפכח, אלא לנסות ולגרום לעוד אנשים לחלום. קראו לי תמים, לפעמים גם קראו לי טיפש, אבל תמיד ידעתי שבאיזה מקום הצדק איתי. שבני-אדם נולדנו להיות טובים, שהעולם נועד להיות מקום שטוב לחיות בו.
ואת כל הבחירות שלי עשיתי בגלל זה. אף-פעם לא עשיתי סתם. תמיד מתוך אמונה. בכל יום דאגתי לעצור ולהסתכל אחורה ולנסות ולהשתפר ולהפוך לאדם טוב יותר. תמיד דאגתי להתגאות במי שאני ובמה שאני; להתגאות ביהדות, בציונות, בסוציאליזם. בכל אותן אמונות ואורחות-חיים שצמחתי מתוכן ושהפכו אותי למי שאני. תמיד הזכרתי לעצמי שכל דבר שאני עושה, כותב ואפילו חושב, שייך לציר זמן ארוך ועמוס שאני רק חלק ממנו. וההבנה הזו לא גרמה לי להרגיש קטן, אלא להיפך, היא הגדילה אותי וגרמה לי להרגיש חשוב. הפכה אותי לחלק מההיסטוריה. חלק קטן, אבל קיים.
ואם עכשיו ההיסטוריה על סף סיום, והאנושות באמת עומדת להשמיד עצמה לדעת, רציתי רק לומר תודה. תודה שהפכתי אותי למי שאני, תודה על היותכם, תודה על שחייכתם ובכיתם וצחקתם וצרחתם. תודה שנתתם לי לחיות, תודה שחייתם איתי. ואם בכל-זאת, עוד יש סיכוי קטן לעולם, המשכון של קיום אנושי, יש לי רק בקשה אחת: תמשיכו. אל תפסיקו לעולם, אל תוותרו על החלום. כי יש חלום, והוא קיים כל זמן שיש מי שיחלום אותו. ובחלום הזה הולכים גדודים של נוער עם פרחים בקנה, ואוצרות הטבע והבריאה מנוצלים לטובתו של כל אדם באשר הוא אדם, ובבית-הספר לומדים הילדים לא רק חשבון ואנגלית, אל גם על עצמם, ועל נפשם ועל חד-פעמיותם. ובחלום הזה הדגל מתנוסס והתקווה מתנגנת, ואנו מסתכלים על הנופים המדהימים ועוצרי הנשימה של הארץ הקטנה שלנו, ואין בהם גדרות ומכונות מלחמה, ואין חסרי-בית שעונים על קירות מגדלי היוקרה של תל-אביב.
והחלום הזה הוא לא שלי. הוא של כל אדם שיודע דבר או שניים על העולם, שיודע שכדאי לחיות ושטוב להיות ושהחיים האלה מתבזבזים כמו חול בין האצבעות. והחלום הזה הופך למציאות בכל נשימה ובכל צעד ובכל מקום ובכל שעה, אם רק תזכרו אותו, אם רק תטפחו אותו ותילחמו עבורו. אם לא בשבילנו אז בשביל הילדים שלנו, ואם לא בשביל הילדים שלנו אז בשביל אלוהים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
