על אקזיסטנציאליזם ובתי שימוש

אין בי עוד מילים גדולות

אין בי עוד תשובות לכל השאלות

אין לי עוד מלחמות ומהפכות

שבוערות בי כמו שריפה גדולה

אין בי עוד פסנתרים וכינורות

ואין בי במה

אין בי ילדות בצבעים דהויים

אין בי רעש שלא נותן להירדם

כל שנשאר בי הוא קצת שקט

קצת חושך ששאלתי מהלילה

וקצת אהבה שמתפרצת לעת גשם

בחורף קר בקצה רחוב

כשהשפתיים שלי נוגעות לאט בשלך

ועכשיו אני אומר לך שידענו לחיות, ועוד כשהייתי קטן

מילים כמו שלך הרדימו אותי

ונתנו לי לברוח לרגע מהפיצוצים באוטובוסים

מהילדים המדממים

וכשלא היית שם עדיין היית שם

כשנסעתי לאט אל הנגב החם

ושם בדרך למכתש עצרנו לרגע ארוך

ונהנינו להרגיש את השמש נשברת לנו על העור

אז רק אל תהפוך לי לחורף

עכשיו כשעזבת באמת, ולא נותר לי אלא זיכרון

תדע שתמיד תהיה לי קיץ שמחמם את הלבבות

שתמיד תתנגן לי במחשבות

רגע לפני שאני נרדם

כאן על הגבעה הזאת

אני רואה את ירושלים זוהרת בלילה

ואני חושב לעצמי

איפה היית כל החיים שלי

איפה הלכת לי לאיבוד

ואיפה אפשר למצוא אותך עכשיו

הילד ואביו בשעת בוקר מוקדמת

בדרכם לבית-הכנסת

ואני שואל את עצמי

איפה אבא שייקח אותי

להתפלל איתו

לקוות איתו לאיזה עתיד

לאיזה אלוהים

והאם ובנה בשעת אחר-הצהריים מאוחרת

יושבים במרפסת ושותים את התה

ואני שואל את עצמי

איפה אמא שתלמד אותי

להיות אבא

לאהוב את ילדיי שעוד חבויים בי

לאהוב את העולם

והנער לבדו בשעת לילה חשוכה

מפחד שהמוות יתגנב לו למיטה

ישן עם הדלת פתוחה

שלא יגיע האיש הרע

שלא יהרוג אותו בשנתו

שגם מחר יקום ויזכה לראות

את השמש מתגלגלת בשמיים

מהר אל הר

כאן על הגבעה הזאת

ארצי, מולדתי, זוהרת בלילה

וקולות התפילה עולים בה למעלה

והופכים לעננים

שממטירים עלינו גשם

שמטביעים אותנו באהבות שלנו
בפחדים שלנו