על אקזיסטנציאליזם ובתי שימוש

אני האיש שדוחף את היד אל החרא

אני האיש שפותח סתימות

אני האיש שרץ מול אש מקלעים צולבת

אני האיש שמנקה לכם את הרחוב

אני איגור

אני אפטאמו

אני איסמעיל

אני האיש בעל ידי הפחם

אני נהג האוטובוס של החיים

אני יכול להיות הומו

אני יכול להיות אישה

אני יכול להיות משורר אקספרסיוניסטי שלובש שמלה שחורה

אבל אני לא גר בתל אביב

אני פועל שחום עור

אני גר בבת-ים

או בטבריה

או בעכו

אני גר בפיצוצייה שבקצה רחוב הרצל

ועם הנובלס והכרס השעירה

אני רואה את העולם חולף מולי

וצוחק בקול גדול

אני צוחק על הזבל ועל השתן ועל הגועל

ועל המוכרת הענייה שבפיצוצייה

איזו בחורה מסכנה

ברוסיה היא הייתה דוקטור לפיזיקה

ועכשיו היא מוכרת סיגריות לבני חמש-עשרה

וקוראת לזה חיים

הבחור

פעם מזמן אהבתי בחורה

בוקר אחד לא התעוררה

אירגנתי בשבילה לוויה מכובדת

הקמתי עליה מצבה מפוארת

לשבעה הביאו פשטידות ועוגות

חשבתי עליה ימים ולילות

פעם מזמן אהבתי בחורה

בוקר אחד לא התעוררה

חשבתי עליה ימים ולילות

כל תמונה על הקיר עשתה לי לבכות

עד שבאה השכנה עם החזה הגדול

חיבקה אותי חזק כך שהרגשתי הכל

התכופפה לעברי ובשקט אמרה

'תהיה חזק, שכן יקר, זה באמת לא נורא'

הבחורה

היה לי אהוב מכל אהובים

היה לי חייל של מאות ליטופים

בכל הלילות היה רק שלי

אהבתי אותו עד בכי, עד צחוק

הוא היה לי הכל, גם מר גם מתוק

בכל הלילות היה רק שלי

לא רציתי אותו לעזוב כך פתאום

אךבלילה אחד עלה לי החום

בכל הלילות היה רק שלי

בבכי רב הוא חפר לי את הבור

בטח חזר כבר לחלום ולנחור

בכל הלילות היה רק שלי

עכשיו לא אדע אם עוד חי הוא או מת

אם היה רק חלום או שאולי באמת

ואם בכל הלילות יישאר רק שלי

השכנה

ואני רק באתי לנחם

לא חיפשתי את האבל לקלקל

ועכשיו, חמש שנים אחרי

אני והוא

כדת משה וישראל