על אקזיסטנציאליזם ובתי שימוש

 ולפעמים כשאין ברירה, אני עוד חושבת עליך. זה קורה לי בלילות האלה, שמשהו מהעבר חוזר ומבעבע בתוכי וכל הגוף שלי מתרגש פתאום מאיזה זיכרון יפה מהעבר. אני נזכרת בשלושה לילות חסרי שינה בתיכון, ובי ובך שוכבים על הגג ומדברים על הכוכבים, ועלינו שיכורים בגן שעשועים, דוחפים נדנדות ומתמוטטים על הריצפה מרוב צחוק שאין לו סיבה.  אבל כל אלה רק זכרונות, ואני לא חיה אלא רק נזכרת, וחושבת בכל פעם מחדש מה היה יכול להיות שונה, ואיך בעולם מקביל יכולת להיות לידי עכשיו, מאמץ אותי אליך, עוטף אותי בזרועות שלך ונותן לי לדעת שאני לא לבד בעולם הזה. 

 ואני לא תמימה, אני רק מתגעגעת. ואני יודעת שאם היית כאן עכשיו אז הייתי שונאת אותך, או לפחות מוצאת איזה פגם מפגר להירתע ממנו ולהתרחק ממך, או שסתם הייתי מרגישה כלואה ואומרת לך שאני צריכה הפסקה, בשביל החופש. וזה מרגיש כל-כך מטומטם לחשוב על אהבה כאילו היא איזה משהו שיכול להתגשם באמת, כאילו שני אנשים באמת יכולים להפוך לאחד.

 כי הם לא. נולדנו בודדים ונמות בודדים, ומי שיתאבל עלינו ימות גם הוא בודד בעיתו. וכל הרגעים היפים שלנו פשוט יתפוגגו. אנחנו לא רומאיו ויוליה, לא כתבו עלינו מחזות ולא שרו עלינו שירים, בסך-הכל השאילו לנו לרגע מקום בעולם, בלי לשאול אם אנחנו בכלל מעוניינים בו. וככה זזנו מנקודה לנקודה, בלי מטרה אמיתית ששווה לחיות למענה, חוץ מלעבור את היום הזה ולקום מחדש מחר. ושם פגשנו אחד את השנייה, לרגע, ואולי התנשקנו ואולי לא, כי זה לא משנה בכלל. היינו ונעלמנו.

 נעלמנו, ואני נשארתי. נשארתי עם הזיכרון שלך שחי ואוכל בי, שצץ מדי פעם באיזה לילה סתמי. ומי יודע, אולי גם אתה נזכר בי לפעמים וחושב שהיינו יכולים להיות ביחד, ושאתה יכול לעזוב את מי שאתה מחבק עכשיו ולחפש אותי בטירוף עם פיג'מה, להסתובב ברחובות כמו משוגע רק כדי למצוא אותי ולגלות שבמקרה הסתכלנו על אותו כוכב בשמיים, שבמקרה נועדנו זה לזו ושבכלל כל העולם הזה נועד רק כדי שניפגש ושנאהב, ושנהיה זה עם זו ולא ניפרד לעולם. אנחנו בכלל סיפור אגדה.

 וכשהשחר עולה אני שוכחת. הבוקר מנקה אותי, שוטף אותי מכל המחשבות ומלביש אותי בשגרה שמחזיקה אותי בחיים. אותו קפה בבוקר, אותו פקק בדרך לעבודה. איתך ובלעדיך, הם היו והם יהיו פה. מהפכות מתרחשות עכשיו בעולם, משטרים נופלים, ואני בלילה הזה נזכרתי באיזה רגע אדיוטי מהתיכון, כשהיד שלך במקרה נגעה בשלי.

[יום ההולדת של אמנון. כולם משועשעים]

לבנה: ועכשיו, המתנות!

אמנון: אויש, לבנה, לא היית צריכה.

לבנה: אתה סתם אומר.

אמנון: נכון!

[כולם צוחקים]

לבנה: אז אמנון, אחרי כל-כך הרבה זמן שאנחנו יחד כבר באמת שכמעט נגמרים הרעיונות, אבל מצאתי משהו שאני בטוחה שתתלהב ממנו.

אמנון: אני אתלהב מכל דבר שתביאי לי.

לבנה: לא, אתה משהו! אז אני קניתי לך... [פותחת את העטיפה, מוציאה מגבת עצומה] טה-דה!

אמנון: [ספק מופתע ספק מאוכזב] מגבת!

לבנה: נכון!

אמנון: מגבת מאוד... גדולה.

לבנה: נכון! חשבתי שיהיה לך נחמד להתעטף בה.

אמנון: להתעטף?

לבנה: כן, להתעטף. מה הבעיה?

אמנון: לא יודע, ממתי אני מתעטף במגבות?

לבנה: אני יודעת, אחרי מקלחת...

אמנון: בשביל מה? אנחנו בתוך הבית, מתנגבים ומתלבשים.

לבנה: אז אפשר גם לקחת אותה לים...

אמנון: אי-אפשר לקחת דבר כזה לים, איפה נתלה את זה להתייבש?

לבנה: אל תקרא לזה 'זה', זו מגבת וזו מתנת יום-ההולדת שלך!

אמנון: כן, אבל למגבת יש גודל סטנדרטי, משהו שאפשר להשתמש בו...

לבנה: מה הבעיה עם המגבת הזו? אז מה אם היא קצת גדולה?

אמנון: היא גדולה מדי, מי בכלל מוכר כאלה מגבות?

לבנה: זה עיצוב טורקי!

אמנון: מה טורקי, מה? איפה הטורקים בדיוק תולים את זה?

לבנה: תולים! מה, זו בעיה לתלות? מי שרוצה, תולה!

אמנון: ומי אמר בכלל שאני רוצה? יש לנו המון מגבות בבית! אני אף-פעם לא אמרתי שאני רוצה מגבת!

לבנה: אתה לא רוצה מגבת? אין בעיה.

[שופכת עליו כוס מים]

אולי עכשיו תרצה.

[אמנון יוצא]

לא, אמנון, אני מתנצלת! אני... אמנון, נו...

[אמנון חוזר עם מגבת]

אמנון: [מתפרץ] זו מגבת סטנדרטית, מטומטמת! מטר עשרים על שבעים! כזו שבני-אדם יכולים להשתמש בה ולא טרולים!

[לבנה יוצאת]

לא, לבנה, נו... אני לא התכוונתי, לבנה...

[לבנה חוזרת עם מטר, מודדת את המגבות]

לבנה: זו חריגה של כמה סנטימטרים, חזיר! אולי תלמד לפרגן קצת, חתיכת חמור, לא כמו האמא הדגנרטית שלך שלימדה אותך לשנוא כל דבר שלא יצא מהרחם שלה!

[שתיקה מתוחה. קם איש שמן מהאורחים]

שמן: אני יכול לקחת את המגבת...

[מסך]

לכל מקום שאלך

אני נושא אותך איתי

אבל אף-פעם לא תהיה שלי

לא, אף-פעם לא תהיה לי

והם לא יבינו אותנו

כי הם לא מסוגלים לראות

מעבר לקליפה

הם רואים בנו לא יותר

מפרסומת לחברה נאורה

וזה בוער בי

וזה חבוט וזה שכוח

ולכל מקום אני נושא אותך איתי

בכל מקום אני נמס בגשם

עף ברוח