על אקזיסטנציאליזם ובתי שימוש

הנופים שבהם גדלתי

לא היו כנרת ולא הרי גולן

אלא מגדל בלב עיר

מחלף ענק בדרך לבית סבא

ומכונית משקיפה על בית הספר

של הילדים שאהבתי יותר מכל

סלחי לי ההיסטוריה

סלח לי העתיד

שאין לי ימים ארוכים ויוקדים

של קציר

כל שאני יכול לשיר לך

ארצי

הוא על האוטובוס בדרך לקומונה

על שיחה עמוסת רגשות בסלון

ועל קול זרימת המים כששוטפים את הכלים

בסוף היום

אף-פעם לא ראיתי את הטבע דומם כל-כך. אף-פעם לא היה בו כל-כך הרבה שקט. הרוח לא נוגעת בעלים. הצרצרים לא מפריעים את מנוחתו של איש. האורות לא מאירים דבר. ורק בי הכל נוגע, הכל חוצב בלב ומפעם במוח, כאילו איזה סוד גדול עומד להתגלות. לפעמים הייתי רוצה להיות כמו הטבע - בלי סודות, שקט כמו מדבר, כמו חול שנערם ומתפזר, שנערם ולא נערם.

-

כרנת בעיניים

בואו נשב ונשתוק

בואו נאהב את החיים

כמו שהם

בואו נסבול באמת

ולא כמו הזבל שמוכרים לנו בטלוויזיה

בואו נאהב זה את זה

כמו שלא אהבו לפנינו

בואו נפתח את כל הדלתות

בואו נפרוץ החוצה

אל האוויר הטוב של הצפון

הכנרת משתקפת

באלפי רסיסים

בואו נשב ונשתוק

עד שכל הסודות יתגלו

עד שלא יהיה ספק

מה חלום ומה מציאות

וכנרת אהובתי

תהיה רק הרקע

לחיים שבנינו לנו

בשתיקה