על אקזיסטנציאליזם ובתי שימוש

הוא והיא

ואולי כבר אין לנו מקום בעולם הזה

אולי הכל פשוט נדמה לי

אבל מה זה משנה...

אנחנו רק ברגים למכונות

בתי-קפה למחשבות

אבל זה מה שיש...

הוא והיא

ואולי עדיף לשרוף את כל מה שאני רואה

אולי היינו כאן כבר פעם

אבל מה זה משנה...

אנחנו רק שתיקות לצרצרים

נוף דומם לציירים

אבל זה מה שיש...

הוא והיא

ואולי הכל כבר אבוד בסיבוב הזה

ובמלחמה הנוראה ההיא נהרגו שישים-מליון

אבל מה זה משנה...

אנחנו עוד חושבים

על הלילה האחרון

וכמה שזה קשה...

הייתי רוצה לכתוב לך משהו

מאיר אריאלי שכזה

עם מילים שנונות

עם אהבת הארץ

עם ניגונים שנמסים בפה

הייתי רוצה לכתוב לך משהו

לכאוב את החיים כמו רחל

עם משקלים

וחרוזים סטנדרטים

שמכווצים כל פעם את הלב

אבל במקום מתפספסות לי כל הכוונות

אני פה לידך, בינינו רק שתיקות

וכל המשוררים לקחו הכל איתם

נותרנו רק אנחנו, רק חלל וזמן

הייתי רוצה לכתוב לך משהו

משהו לויני מתפתל

על זוג עלוב

בלי אושר ובלי יופי

שמכיר את החיים כמו שהם

הייתי רוצה לכתוב לך משהו

כן, יש בי שיר שלא יוצא

זה כמה חודשים

שהוא זורם בי

אני צמא אותו ולא מוצא

אני יודע שזה לא בדיוק

מה שהיה לך בראש

ושטרנינג זה לא ג'ינס צמוד

אבל אני נשבע

שאם תבואי לפה

אני אוכיח - לא נולדנו למות

אני יודע שאת

שקועה כבר עמוק

בתוך חלום אמריקני

אבל אני נשבע

שאם תבואי לפה

אלמד אותך כאב ים-תיכוני

לנה,

אם רק תבואי הנה

אני אשכח ממנה

ותהיי אשתי

לנה,

עזבי את ניו-יורק סיטי

כי בעדייך כבר מיציתי

את החיים שלי

אני יודע שאת

כבר כמעט בגן-עדן

ושאת לא ממש צריכה אותי

אבל אני חושב

שאם נחיה ביחד

אביא אותך לשיא אמנותי

אני יודע שאת

כמעט כמו ננסי

ואני ממש לא פרנק

אבל בשבילך

נשמע את כרמן בלופים

גם בערבים שיש משחק

לנה,

כל שיר שאת כותבת

הופך אותי לעבד

של כינורות מסומפלים

לנה,

אני כרוך אחרייך

צמא לזוג שפתייך

האינסופי

לנה אם תבואי

אטייל איתך ברוטשילד

ונשתה ביחד יין או קפה

נשמע ביחד את סינטרה

את תבכי עם הגיטרה

ואני איילל עם הפסנתר