לפעמים אני פשוט משתגעת מהקשר שלנו.
אתה יכול להיות הגבר כזה זקן והכי אדיש עלי אדמות.
יש לי חלום שאנחנו מדברים שעות, פנים מול פנים ובטלפון, ועפים על הדמיון שלנו...
ואני מסתכלת על החיים שלנו ומפחדת שהם יהיו רק בנאליים ומשעממים. וזקנים.
אני לא נועדתי להיות ציפור בתוך כלוב כזה. כלוב תעשייתי מלא זבל.
לפעמים אני תוהה אם אני מהופנטת ממך כי אתה כזה מושלם וכלכך שונה מכל גבר אחר שהכרתי,
וכזה דואג ומקסים,
ואולי זה מערפל את המחשבה שלי.
וזה שאתה מתאים כמו כפפה לחיים שלי.. ולמשפחה הדפוקה שלי שמתה עליך.
וחברות שלי, המעט שיש לי.
וכשאני נעלמת אתה מיד מתקשר לכולם ודואג, ואתה בא לקחת אותי ומחמם אותי כשקר לי.
ואתה כן מקשיב לי ואוהב כל חלק בגוף שלי ורוצה להעניק לי בית ורוד עם חמוס ותנור.
אבל לפעמים כבר אין קסם. והשיחות שלנו זה 'אני אוהבת אותך' 'אני אוהב אותך' ואין ריגוש.
אין עומק.
יש רק אותי ואותך ולפעמים משעמם לי וריק לי מבפנים.
ולפעמים כל מה שאנחנו עושים זה סקס.
מחרפן אותי השיחות הקצרות האלה, רק כדי לדבר.
אני הייתי שוכרת פאקינג מטוס עכשיו כדי להיות איתך, למה זה לא יכול להיות הדדי?
למה לא תעשה הכל כדי שנישן יחד?
למה לא תגיב לי מדי פעם על הקיר בפייסבוק, תקדיש לי איזה שיר או משפט יפה?
משהו קטן שעושה שמח על הלב, לא לוקח יותר משניה מאמץ.
ולמה לא תראה לי בדרכים אחרות שאני לא מובן מאליו, תקטוף לי פרח או תשב איתי בפארק.
או תקנה לי מתנה או תדבר על דברים שנעשה ביחד,
תארגן גם אתה דברים ולא רק אני.
ולמה אני צריכה להתחנן תמיד שתבוא להיות עם החברים שלי, המשפחה שלי.
אני שונאת את רגע הבדידות הזה, כשישבתי וחיכיתי כל היום לרגע שבו תסיים לעבוד,
ואז אתה מאכזב בשיחה קצרה ומאולצת, ועף לישון.
בלעדיי.
כאילו אין חשיבות לעובדה שאני חברה שלך. וצריך להשקיע בשביל זה.
ושאני צריכה טיפוח מדי פעם, זה לא דבר שמחליקים פשוט..
ובסופשים מצידך להירקב בבית מול הסדרות שלך מאשר לעשות דברים.. לא תמיד צריך לבזבז כסף.
אבל רק לא לשבת בבית, ולהכריח אותי לצפות בך צופה בטלויזיה.
אני רק רוצה להרגיש שאתה משקיע בי...
ולא רק כשאני הולכת לאיבוד במדבר או בוכה לך בטלפון בשביל תשומת לב.
ולא כי זה מאולץ אלא כי אתה רוצה להשקיע בי.
כמו למצוא כתבה יפה בעיתון ולהקדיש לי עליה משהו כמו שעשית פעם.
או לכתוב לי דברים יפים. לא חובה שיתחרזו.
להראות לי שאתה חושב עליי גם כשהסדר יום שלך כזה מטורף.
ולא להיות עקשן ועצבני כשאני מנסה לדבר איתך על מה שמפריע לי כי זה רק הורס יותר את התקשורת שלנו שהיא גם ככה בעייתית.
ואנחנו לא יודעים לפתור בעיות, רק לחכות שהן ייעלמו.
אני יודעת כמה אנחנו מושלמים אחד לשני וכמה טוב לנו ביחד. אני יודעת שהתחושה של להיות בין הזרועות שלך היא משכרת,
ואין דבר בעולם שיגרום לי לוותר עליה.
ואני יודעת כמה אני דפוקה וכמה אני פגומה וכמה בעיות יש לי לעבוד עליהן בקשר לעצמי,
רובן קשורות לעבר שלי בצורה כזו או אחרת.
ואני יודעת כמה קשה איתי וכמה קשה לרצות אותי, אני תמיד אמצא בעיות.
וכמה השאיפות שלי גבוהות מדי.
אבל אתה לא יודע על כמה אני מוותרת כדי להיות איתך. על איזה חלק ענק מהחן שהייתי כבר לא יהיה כי החיים המשותפים שלנו לא יאפשרו את זה.
והלוואי והיית זוכר למה התאהבת בי מלכתחילה, מה אהבת באופי שלי שמשך אותך כלכך דווקא אליי.
והלוואי והיינו חוזרים ליום אחד לידידות שהיתה ביננו, וכמה היא היתה מופלאה. ובאמת יכלה להוביל רק לדבר אחד,
וזה לקשר שיש ביננו כיום.
אתה היית אז החבר הכי טוב שלי, הרבה לפני שהתאהבתי בך. וזה דבר שלא מוותרים עליו,
בכל מחיר.
על הידידות הזאת.
והלוואי והיה לי את גבריאל תמיד,
איך שהוא רדף אחריי, והשתוקק לשמוע עוד ועוד ממני, אף פעם לא שבע ממני.
והתרגש כלכך שאני נמצאת אצלו במיטה, וכלכך שמח לגעת בי.
היית קופץ איך שהיית רואה אותי.
היית חושב עליי והלב היה הולם במהירות, והיית עושה הכל בשביל להיות איתי.
ומדבר איתי בשעות הזויות.
וסמסים אוהבים. ותומכים.
לא חסרי סבלנות ופסיביים היום, כאילו אתה כבר יודע מה אני הולכת להגיד ואין לך כוח לזה.
או אליי.
איך נעשה שיחזור הקסם? איך אני אמשיך להאמין בנו?
אתה לא חייב לעשות לי שיחה זועמת אחרי שתקרא את זה..
אתה יכול להיות במקום כועס - עצוב, ולנסות להבין מה אפשר לעשות כדי שזה לא יהיה ככה יותר..
איך להחיות את הקשר גם כשאין זמן כי לימודים ועבודה, ואין כסף. ואין כוח.
עדיין יש קשר וצריך לעבוד עליו, כי אני צריכה טיפוח של לפחות 24 שעות ביממה.
בכל דרך אפשרית.
אתה יכול להיות קצת עצוב..
כמו שאני עצובה כרגע לכתוב את כל זה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
graceland~