אני רוצה רק להגיד.. שתדע. אתה שינית לי את החיים לנצח. לא מבחינה רומנטית. הם בחיים לא יהיו כשהיו. אתה עזרת לי למצוא את הדרך שבה אני רוצה לחיות את חיי, מי אני רוצה להיות. אני עכשיו עוסקת באיך להשיג את זה.
להיות הבן אדם האוהב והרגוע שמכיל את כולם ומעניק אור והדדיות ושייכות ואחווה לכל סובביו. חיים מלאי צבע וטוהר.
כואב לי על ההודעות המפגרות ששלחתי, שהשאירו בך חותם כלשהו עליי, ברגעי טיפשות. הלוואי וזה היה יכול להיגמר יפה יותר ביננו. אחרת.
אני מקווה שתמצא בלבך חמלה ותוכל לסלוח ולהבין מאיפה הכל בא ולמה כאב לי כשפתאום הכל נעלם. כשחשבתי שנהיה מדהימים.
אבל אני לוקחת את החזון שלי וממשיכה לצעוד לעברו, ואני מאושרת בגלל זה! ומרעיפה אושר לסובבים אותי בדרכים חדשות, וזה מרגיש מדהים.
אני מתכוונת לעשות את מהות או מקור. אם יש לך עצה ובאלך לחלוק אני אשמח.
אז אני יודעת שהכרנו לתקופה קצרה, קצרה מדי, ואתה בשלב אחר בחיים שלך בחיים שלך ואני הצקתי ולא וויתרתי בקלות (כמו שאני עושה כשאני לא רוצה שבן אדם ייצא מחיי), אבל אני רוצה שתדע כמה משמעותי בעיניי היה המפגש ביננו וכמה כל מה שהתאמצת להעביר לי בשיחותינו אל תוך הלילה תמיד יהיה איתי ותמיד ישפר אותי בדרכי למעלי הפירמידה שלי, שם הכל צומח ויפה. אני אגיע לחזון שלי. אני קוראת עכשיו ספרים ומחפשת אנשים שידברו איתי שיחות תוכן כדי שבאמת אצמח ואקבל את הכלים הנכונים לחיות ולראות את החיים.
אני לא נשברת ויהיו מי שירצו לקבל את האהבה שלי ואני עדיין, כמו שאמרתי לך, מתאהבת בבני אדם ומתאהבת ברעיונות וברגעים.
אז אם אי פעם תרצה להרים צלצול לבחורה, שכלכך תשמח רק מלשמוע את הקול שלך,
ותהיה מוכנה להקשיב לכל היופי הזה אפילו עד 6 בבוקר ללא שינה וישר לעבודה, אני חושבת שזה יהיה מצוין. ואני לא מצפה ממך לשום דבר,
לא אבקש ממך יותר להיות לי לבן זוג או לידיד. כל פעם כזאת לקחה ממני קצת אנרגיות וקצת דמעות ואני לא רוצה לשכנע אותך אם אתה לא רוצה.
אבל שתדע שזה ישמח אותי מעבר לכל דמיון, כי אני מתגעגעת לתחושה הזאת שעברה בי בשיחות האלה.
תחושה קסומה, כאילו יש יותר קסם בעולם הזה ממה שראיתי לפני, יכול להיות יותר טוב. יש חיים מעבר לילדה בפתח תקווה שקצת לא הסתדר לה.
מאחלת לך שנה מדהימה, 2014 זאת השנה שלך.
אוהבת אותך. פשוט אוהבת.
יש שיר ששי פעם כתב לי.
הוא כתב "חני עולם בלעדייך הוא אפל ומלא פחד".
שקרן אגואיסט.
אבל אני קצת מתחילה להיות מסוגלת להסתכל על דברים שלו מבלי לבכות.
על תמונות שלנו.
בקרוב כבר אהיה מסוגלת למחוק את כולן. להשאיר לי כמה מעטות בתוך המגירת נעליים יחד עם בצלאל וחלקים של ליטל.
ghosts of my past boyfriends.
רוחות של האקסים מהעבר.
הגירושין ממנו היו אף יותר קשים מבצלאל. גירושים של ממש.
והטעות הענקית של להכנס לקשר חדש עם גבר שאני לא יודעת כלכך הרבה על מעלליו, זה היה טעות.
היה חדש וסוער כלכך,
היה מגניב להאמין איזו טרנספורמציה הוא יעביר את חיי.
כלכך סוער. מלא תשוקה. חדש.
כלכך דומה לי בהרבה מובנים.
כלכך פחדן. כלכך אפס.
כלכך וויתר עליי ונעלם. כשהתחלתי לאהוב. ועדיין אוהבת.
ולא אכפת לי שהכרנו רק חודשיים ולא אכפת לי מה כולם אומרים ולא אכפת לי כמה פתטית יצאתי ועדיין יוצאת,
עם המכתב הזה.
לא אכפת לי שלא הרמתי את הראש ושמרתי על כבוד עצמי ולא אכפת לי שאני נואשת פתטית אובססיבית,
לא אכפת לי שיש לי התקפי חרדה כשאני נותנת לראש שלי באמת לחשוב עליו,
לא אכפת לי אפילו כרגע שרבתי עם איליה ורבתי עם לילך האנשים הכי קרובים אליי,
ולא אכפת לי שכמעט תבעו אותי ביילו כי תפסו אותי גונבת, ולא אכפת שאבא כועס ומאוכזב ולא יביא לי כסף עכשיו,
ואולי לא אטוס לתאילנד בחודשים הקרובים,
ואולי לא ארזה לעולם, ואולי לא אגיע להתעלות הרוחנית שאני חולמת עליה, ואולי חלק מחבריי לא יישארו בחיי, ואולי אלוהים ישמור ניו זילנד לא תקרה או לפחות לא באותה מתכונת,
לא אכפת לי.
לא אכפת לי שהקשר עם אחיי לעיתים מדרדר ולעיתים לא ולא אכפת לי מפרוספר או מאוסי או מגיא גליק ורון, לא אכפת לי שכרגע ליטל ומאיה הכי קרובות אליי למרות שהן לא יודעות עליי הרבה,
לא אכפת לי לעבור לגור אצל אווה לאיזה חודש כדי לשכוח את הכמה חודשים האחרונים עם שוני והיילו,
לא אכפת לי כמה כתם יש בי עכשיו בפתח תקווה,
לא אכפת שאין לי כסף,
שאני לא ניידת,
שאני לא אנרגטית או עושה מלא דברים עם הזמן הפנוי שלי,
שאני לא מגשימה מטרות, עדיין,
או בונה רשימות,
לא אכפת לי שהפכתי לאפאטית טוטלית מאז ששי בגד בי,
לא אכפת לי שאני משקרת לכולם,
לא אכפת לי שאוהבים אותי,
לא אכפת לי ששונאים אותי,
לא אכפת לי שאני בודדה,
לא אכפת לי להיעלם לנצח לחו"ל או צפון או לא יודעת מה,
לא אכפת לי כלום,
לפחות כרגע,
אני לא מתחרטת על כלום.
לא
מתחרטת
על
כלום.
והכל שווה את זה אם שוני יענה לי למכתב.
אני עד כדי כך משוגעת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
graceland~