היו ימים שבהם בכיתי, היו ימים שקרסתי.שהרגשתי,
שאני פשוט לא יכולה לעמוד בזה יותר. שכל בוקר במיטה,
שכבתי במאבק עם עצמי. איך אקום מפה בכלל, ומה הטעם.
כל יום היה מאבק לא לחשוב עליך, כל דקה שעוברת זה ברכה.
סופרת את החודשים, מנסה לא לחשוב עליך. לשמור עליך,
הרחק מהמחשבות שלי. כי זו פרידה, חוץ מהחלק שנפרדים.
נשארנו יחד במשך כל ה7 חודשי נדודים שלך במזרח, עברנו את זה.
עוד שבועיים אני איתך, ואין לתאר את ההתרגשות שאני חשה.
ידעתי שנעבור את זה, ברגע שראיתי בעיניים שלך שאתה לא מפחד.
והאומץ שלך עבר אליי, עם נחישות וכוח רצון. וביום הטיסה שלך,
אמרת לי שאתה תכף חוזר. ושכל התקופה הזו תשכח מאוד מהר,
כשנהיה שוב ביחד. וכל מה שרציתי זה שלא תעזוב את זרועותיי,
שאוכל לחלוק איתך, עוד כמה רגעים, מתחת לכוכבים.
ללטף אותך, לנשק אותך, להיות איתך במיטה, דבר מעולם לא הרגיש כלכך נכון. ואפילו שחששתי, שתמצא לך אישה בהודו, אחרת,
אולי קצת רזה יותר, כמו חן אברהם, חח. אולי קצת פחות, עצובה.
אולי קצת יותר כמוך. אבל אתה דבקת במטרה,
ובכית לי מגעגוע והתרגשות שאני מגיעה. ואמרת לי שאני אהבת חייך,
ושתמיד נהיה ביחד. שאתה מחכה כבר לפנק אותי בהודו,
אחרי כל מה שעברתי בקנדה, אחרי כל מה שעשיתי בשביל להגיע אלינו.
תבין, אני אישה משוגעת. אני רומנטיקנית חסרת תקנה,
אני אעשה הכל בשביל האהבה שלי.
ויצור כזה מופלא כמוך, שאני בכלל מעריצה, אני אעשה הכל לשמר את החיוך שלך. לשמר את הנוכחות הכלכך תורמת שלך, בחיי.
מתי אני אהיה האישה שלך, אני לא אקלקל את זה הפעם. עד שהמוות יפריד בינינו, אני שלך. אני לא אמצא משהו טוב וטהור יותר ממה שיש לנו, אין טעם לחפש:) אתה הבית שלי, ואתה יודע את זה. אתה חש אותו דבר, אתה כמוני! מתרגש מהדבר הזה שיש לנו, אני מתה כבר כלכך להרגיש אותך לצידי. לא מאמינה שעברה יותר מחצי שנה, זה לא שפוי.
הבטחת לי שלא יקרה יותר, עוד שבועיים, הביתה.
כל יום מאז שהזמנתי את הכרטיס הוא כמו נצח, הדקות לא זזות, הקנדה הזה לא מוכן להתרחק כבר. אני רק רוצה שהזמן יעבור לא אכפת לי איך,
כל מה שאני עוברת וחווה כאן כבר לא מזיז לי לא משנה כמה זאבים פה מנסים לאכול אותי. הם רק עלה נידף, עוד שבועיים לא אזכור אותם בכלל.
לא עגלות, לא ג'ינו, לא זונות רודפי בצע שהולכים לגיהינום. הכל כבר מצחיק אותי, אני עוד 18 יום רואה את מתי! למי אכפת מה קורה כרגע בכלל. האהבה שלי שנסעה לה ל200 יום אחרי שהיה לי כלכך קצת זמן איתה. עכשיו אנחנו נהיה יחד, בקמבודיה. ואז בהודו.
נשלח תמונה לכל האהובים שתמכו והתרגשו, נראה לכולם שזה לא מוגזם לחלום הכי רחוק. כי באתי בשבילו עד קמבודיה, כי זה היה החלום שלי.
ואני יודעת שלא קיים טוב יותר, ממה שיש לנו. וכמו שמתי אמר לי,
ביחד אין שום דבר שלא נוכל לנצח. The two of us, we dream like one. אהבה שלי, אני בדרך אליך. תודה שקיימת את ההבטחה, ושהלב שלך,
שלי הוא. והחיוך הזה שלך הוא גם שלי, והאוויר בריאות שאתה מתאמץ למצוא בגלל שאתה נדהם מאהבה אליי, גם זה שלי. אני לא חן, אני ישות מפוצלת ששייכת לשתי נפשות. אנחנו אחד, אתה מתרגש שם בקמבודיה כרגע על האי שנסעת אליו לכמה ימים, ואני כאן. מתרגשת איתך, מתכננת את היום הראשון שאהיה שוב בזרועותיך. אף אחד לא חיכה ככה למישהו נראה לי מאז המלחמה. אני התאהבתי בך, ואני אוהבת אותך כל יום קצת יותר. וכל יום קשה ורחוק וארוך שביליתי לבד בלעדיך, היה שווה את זה.
וגם לחצות עולם לעבוד בקנדה ועכשיו עוד מעט לחצות אותו שוב, לקמבודיה, בשבילך. הכל היה שווה את זה, בשביל שאוכל עוד מעט לכתוב פה, כמה עמוק האושר שאני חשה. כמה לא הייתי מוותרת עליך לשניה, כי אתה לא בן אדם שמוותרים עליו. אתה פלא, אוצר, משהו קסום ולא טבעי בעולם הזה. הדבר הכי טוב שקרה לי ושבחלומות הכי גדולים שלי לא שיערתי שאמצא משהו כזה לעצמי. אני כלכך מאושרת, כרגע בייבי. אני מאושרת שאתה שלי, אני מאושרת שאני נוסעת אליך. מסע של 20 שעות בטיסות, וכשאנחת אתה תהיה הפנים הראשונות שאראה שם בפנום פן. אתה תחכה לי במזרח, אנחנו נתאחד שם! אנחנו נתחבק ונתחבר שוב ונבכה ביחד על הזמן שעבר ועל הגעגוע הכואב, ועל האושר הענק שלא ניתן לתאר, כשאנחנו סוף סוף זה בזרועותיו של זו. הו כמה אני רוצה שהיום הזה יגיע כבר, סוף סוף החודשים הפכו לימים. ועוד מעט ובקרוב כל המסע שלי ישתלם כי נהיה שוב ביחד, לא אכפת לי אפילו איך.
ויום יבוא והשמש תזרח, ואני אהיה על מטוס בדרכי אליך למזרח.
אני עמדתי במילה שלי, אני באתי אליך. עוד מעט אני עולה על מטוס, עד אליך. הולכת בעקבות חלום, בעקבות מטרה, בעקבות הבטחה. לחיים טובים יותר, מלאים בהדדיות, הבנה, צחוק, יופי, אמת וטוהר. נשב בטבע ויצחק שיכורים מאהבה, נבהה זה בזו שוב בפליאה, נשתוק וננסה לנשום, לא נצליח לתאר כמה מדהימה התחושה הזו. כמה מדהים זה מרגיש, למצוא כך את אהבת חייך. לחוש שאתה נמצא עם הבן אדם, שבדיוק נועד בשבילך. המושלם לך. שלא צריך יותר לחפש, לא צריך יותר לסבול, לא צריך אנשים שלא מבינים או שלא מתאימים. הכל טבעי, הכל בסדר. אנחנו יחד, תמיד היינו. נועדתי אליך עוד הרבה לפני שהכרתי אותך.
עברתי את כל התהליכים האפשריים הנכונים, בשביל להיות מוכנה אליך. כל מה שהייתי צריכה שיבנה אותי להיות בת זוג של פלא אושר כמוך, מבלי לדפוק את זה. ולהוביל לכך שתתאהב בי כך, בפראיות, עד מעל לראש. שנהיה רומנטיקניים דביקים, שמסתכלים על אותם שמיים ואולי מקצוות העולם הם נראים קצת אחרת, אבל, הסערה שבעננים, בכל שמיים, תמיד תזכיר לנו את האהבה שלנו זה לזו. פרועה כמו מפלי הניאגרה, רועשת, סוערת, תשוקתית. בזמן שאעשה איתך אהבה שוב בפעם הראשונה, במיטה או בטבע קמבודיה, אני אצעק כלכך חזק וטוב, בגלל שהחיבור בין הנפשות שלנן יהיה מושלם. כל הארומה הזה, והטבע, והחברים שלך שהתאהבתי בהם, והסמים, וכל הקנדה הזה, הכל יחלוף לו אחרי דליים של דמעות. אספר לך הכל, ואשמע את כל היופי שבסיפוריך. אתבונן בך עירום, ואיך שאתה מחייך כשאתה מדבר על משהו יפה שמרגש אותך. החיוך שלך, המטרה של החיים שלי.
אשמע את כל הטוב שחווית ועשית לאנשים, ארגיש את הניצוץ בעיניים שלך, אתרגש לקראת המסע שאנחנו נעבור ביחד.
אתה תיפול לצידי ותעביר את ידך לאורך כל צד גופי,
אתה תחייך ותסתכל עליי בצורה כזו נדהמת, שאתה לא מאמין שאני שם.
אתה תתקרב אליי באיטיות, כמו ילד מאוהב שמחכה רק לפתוח את המתנה שלו. תנשק אותי בתשוקה ותשים את היד שלך על הפנים שלי,
כאות מוקיר את הדבר הכלכך יקר הזה שיש לך בזרועות.
אני, תמיד שלך. כבשת אותי מהערב הראשון שפגשתי אותך,
שבכלל הכל קרה בטעות ולא כלכך רציתי.
ואיזה מזל שפגשתי את מתי. איזה מזל שלא פחדתי להתאהב בבחור ההוא, שהיה כלכך מקסים וסקסי, אבל אמר לי שהוא טס לשנה. ואמרתי לעצמי מה הטעם להכנס לתוך דבר כזה, אחרי שתי פרידות כאלה כואבות משי ושוני. ואז נפגשנו עוד פעם, ושוב. ונהייתי מכורה, בטעות, במהרה. לא יכלתי לחשוב אפילו על הטיסה כי נהניתי נורא, התאהבתי לי לאט לאט. עד שחודשיים לפני הטיסה כבר הבנתי שנפלתי לתוך זה, ושיש בעיה. ואז אמרתי לך שאני אוהבת אותך, והקדשנו סופ"ש שלם למילה הזו. אהבת אותי בבוקר וקידשת את העורף שלי בנשיקות רכות ותמימות. אהבת אותי אז, ובכל יום מאז. נסעת איתי לצפון, וכבר אז שרת לי שאני אהבת חייך!
כל מה שרציתי מאיתנו ופחדתי להגיד, בגלל הטיסה שלך. ואתה היית שם איתי, אמרת הכל בלי לפחד, כאילו מתוך הגרון הפצוע שלי, עזרת לי להרגיש בנוח עם המילים. ומה נעשה ומה יהיה איתנו איך נעבור את זה, ואתה רגוע כמו שאתה ואמרת שנצטרך להיות חזקים ושאצטרף אולי בהמשך. שאתה אוהב אותי ושאתה מבטיח לחזור אליי. לנסות לפחות.
הבטחת לי וגם אחרי קצת שטסת אמרת שהבנת שאני הבחורה שלך. כתבתי לך מכתב טיסה מקוצר, רק 11 עמודים של אהבה, ואפילו לא שמתי את השירים שתכננתי. אמרתי לך שמחכה לך עשר שנים, וזה נכון. מעדיפה שלא, מעדיפה שנהיה יחד כבר. אבל תמיד אהיה האישה שלך.
כי לפני שטסת רצית רק להיות איתי. ולקחת אותי למשפחה שלך, ונשפת לי על הדמעות כשידעת שאני בוכה. כמה היה קשה לשמוע את כל הפרידות ממך, כמה רציתי שתישאר. הכל יצא לטובה, הנה אני בקנדה ועוד מעט בקמבודיה. ידעת שאני אמיצה שאני נכנסת לזה, לתפקיד האישה שנשארת בבית לחכות. ידעת כמה דרוש כוח סבל, וכמה נמאס לי לסבול כבר בחיים האלה. לכן עשיתי צעד לעבר האושר, לכן ידעתי שרק בשביל בחור כמוך שווה שאחכה ולסבול. ואתה מעריך את כל מה שאני עושה, וגם ששתקתי עם המשפחה שלך, נתת לי להיות עצמי. לא שפטת וידעת שאני טובה באחד על אחד. קיבלת אותי כמו שאני, בטבע שלי, עם כל הפגמים שלי. וכל הפעמים שבכיתי לך בטלפון, כשאתה בהודו מנסה להנות. וגם אתה מתגעגע וגם לך זה קשה, ותמכת בי לאורך כל הדרך. שלחת אנרגיות, שירים, חיזוקים, הזכרת לי מה המטרה של כל זה. הערכת כל צעד במסע שלי ונשארת הגבר של חיי, גם ממרחקים. לפעמים אני שוכחת, איזה זוג אנחנו ביחד. לפעמים הכל מעורפל בגלל שהכרנו זמן קצר ולא הספקנו לעשות הכל, אבל חיים שלמים עברו בחודשים האלו. התחתנו, גרנו ביחד, היינו זוג הדדי שעושה למען השני. חיית איתי, באת בשישי האחרון שלך למשפחה שלי לנגן ולשיר, ואתה לא שוכח בחיים את האושר שהיה שם. טהור וטוב. ואתה יודע מה אני ואני יודעת מה אתה, ואני מאוהבת בך עד מעל לראש, לא מסוגלת לתאר בכלל מה אתה בשבילי וכמה אתה מדהים בעולם.
אני זכיתי בך, זכיתי להכיר אותך, וכל רגע שאהיה איתך במזרח, זה מתנה ואוצר בחיים האלה. לא אקח לרגע כמובן מאליו, לא אזלזל, לא אציק. אהיה האישה המושלמת שראויה לגבר כזה טוב לצידה.
וכל השירים שלנו, בקרוב נשמע אותם יחד, במיטה. ולא אוכל להפסיק לנשק אותך, בערך שבוע.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
graceland~