אני שונאת תגובות באילום שם, פחדנים. אני שונאת ששופטים אותי, אני שונאת גזענים.
כמה אפשר לשנוא גזענים, לא יודעת את הגבולות.. אני שונאת אנשים שמתיימרים להכיר אותי,
אני שונאת אנשים שלא מנסים.
אני שונאת שאני רוצה עוד כלכך הרבה דברים, אני שונאת להרגיש שאין לי כלום.
אני שונאת את מחר שמגיע כלכך מהר, אני שונאת הכל.
אני שונאת שניתקתי קשר עם מלא אנשים, אנשים שאני רוצה לחדש איתם את הקשר אבל לא יודעת איך.
או שאין לי כוח... יש רצון אבל אין כוח.
אני שונאת להרגיש מיותרת, תקועה, מקרצצת. אני שונאת להציק, אני שונאת את התלות הזאת, אני שונאת שאני חושבת יותר מדי, אני שונאת יותר מדי.
אני שונאת להרגיש לא קשורה, אני שונאת להרגיש משעממת. אני שונאת להתגעגע, אני שונאת מרחק.
אני שונאת שאנשים לא מתאמצים כמוני, שאנשים לא אוהבים כמוני.
אני שונאת את הגוף שלי, אני שונאת את עצמי ואת המאמץ שלי.
אני שונאת קשרים מזויפים, אני שונאת שאני מרגישה צורך לשנות את עצמי בשביל אחרים.
אני שונאת את הכוח רצון שלי, אני שונאת אנשים. אני שונאת שהכל כלכך קשה, אני שונאת לשבור חלומות.
אני שונאת לריב עם אנשים שאני אוהבת, אני שונאת זלזול.
אני שונאת שיורדים עליי, מתנשאים מעליי, מטילים בי ספק. אני שונאת שלא מעריכים אותי ולא סומכים עליי.
אני שונאת צביעות, אני שונאת את המראה שלי, אני שונאת את הכנות שלי, אני שונאת את כל מה שאני עושה לא בסדר.
אני שונאת את חבר של אמא שלי, כי הוא פאקינג נאצי מסריח והוא הבן אדם הכי נוראי שיש.
אני שונאת התמכרויות, אני שונאת שאין סמים. אני שונאת שאני לא יודעת להתנשק, לא יודעת לשתות.
אני שונאת שאין לי ידע בכלום, אני שונאת שאני מתלהבת. אני שונאת שאני מגעילה, לחוצה, חסרת תקנה.
אני שונאת בי הכל, אין בי שום טוב. אני שונאת שאני חוזרת אחורה, אני שונאת שאין לי חופש.
אני שונאת תכונות רעות בי, אני שונאת שאני לא מושלמת. אני שונאת שלא רואים בי דברים טובים, אני שונאת שלא מאמינים בי, שלא חולמים איתי.
אני שונאת להיזכר בחלומות ילדות שאף פעם לא מומשו ולא ימומשו, אני שונאת את העבר שלי.
אני שונאת את הצלקות שלי, כמה שהייתי ילדה טיפשה פעם. אני שונאת את ההחלטות שלי, את התבוסתנות שלי, את השומן שלי והכל בי. אני שונאת יהירות, אני שונאת שוויצרים.
אני שונאת את החזה שלי, אני שונאת את החוסר ביטחון שלי, אני שונאת שאני לא חווה כל מה שאני רוצה לחוות.
אני שונאת חלומות שלא מתגשמים, אני שונאת לחשוב על עולם טוב יותר, אני שונאת חוסר תמימות.
אני שונאת אנשים עם ניסיון, אני שונאת כל מה שאני לא אוהבת.
אני שונאת שאף אחד לא נמשך אליי, אני שונאת את הביישנות שלי, את החוסר חוויות שלי. אני שונאת שנישקתי 11 אנשים, מתוכם 6 בנות למען השם, לא אהבתי אף אחד והרוב היה כשהייתי שיכורה. אני שונאת להרגיש פתטית, מזויפת, מגעילה, דוחה, אסורה למגע.
אני שונאת את הזינופוביה שלי, אני שונאת את זה שאני סגורה. אני שונאת את זה שלכולם זה נראה קל יותר ולכולם יש מה שאני רוצה. אני שונאת קנאה, אני שונאת לחטוא, אני שונאת בגידה וחוסר נאמנות.
אני שונאת עצלנות, אני שונאת חוסר כישרון, אני שונאת אמנות בגרוש. אני שונאת אמנים זולים, אני שונאת עשייה רק למען הכסף ולא למען היצירה. אני שונאת סרטים גרועים, אני שונאת חוסר איכות, אני שונאת בדיחות גרועות. אני שונאת שלאנשים חסרי כישרון מצליח יותר מאנשים שמגיע להם להיות בפסגה.
אני שונאת את הגאווה שלי, כאילו אני יותר צודקת ויותר יודעת מכולם. אני שונאת את החיוכים שלי כשהם מזויפים, אני שונאת את החיבוקים הלא אמיתיים שאני מקבלת. אני שונאת אותה, ואת כל ההרגשות המרות שהיא עושה לי. אני שונאת אותו, כי הוא לא איתי. אני שונאת אנשים, אני שונאת להרגיש רע עם עצמי.
אני שונאת שאני לא מעזה, אני שונאת פוזרים. אני שונאת את 'הפוך' וכל מי שלוקח את המקום העלוב הזה ברצינות, אני שונאת מסיכות. אני שונאת פריקים אפלים כלכך שאי אפשר לדבר איתם, אני שונאת אנשים שמנסים להשתלב כלכך... אני שונאת את הקטע שלהם, את המקום שלהם, את הקפה שלהם ואת כל מי שמעריך אותם, יושבים על הכס מלכות שלהם ושולטים בכל הפריקים צעצוע שמגיעים לשם בשביל להרגיש שווים.
אני שונאת אנשים מקובלים, אני שונאת שלאחרים יש מה שאני רוצה. אני שונאת שאני רעה אליה, אני שונאת את החוסר שליטה הזה, אני שונאת כשאין סמים... אני שונאת שאין לי כסף אף פעם, אני שונאת שאני עצלנית ומגעילה, אני שונאת להזיע. אני שונאת שמחבקים אותי כשאני מזיעה ואני מרגישה דוחה, אני שונאת שעוד לא חוויתי כלום וכולם חוו כלכך הרבה, אני שונאת שאני בתחתית הסולם. אני שונאת שאני לא היחידה שלו, אני שונאת את ההרגשה של יום הולדת לרוני ביום שלי. אני שונאת שאני לא בגרמניה, תמיד. אני שונאת שלא הלכתי לאיבוד שם ונשארתי שם יחד עם הלב שלי, אני שונאת את הקנאה של כולם בגרמנים.
אני שונאת שאין לי קשר טוב עם כמה אנשים, אני שונאת שאין לי אומץ לתפוס עמדה ולהתחיל עם בנים.
אני שונאת שאני לא נותנת מעצמי, שאני מנסה להרשים אחרים, שאני טיפשה. אני שונאת את הלחץ שלי, את הישיבה והעמידה שלי, את הבטן שלי והתחת. אני שונאת את השיער הנוראי שלי, אני שונאת את יום ראשון.
אני שונאת את אבא שלי, אני שונאת שאני לא מגניבה. אני שונאת שיש אנשים שאם היו מכירים אותי היו אוהבים אותי אבל הם לא מנסים, אני שונאת שלא מכירים את הטוב שבי. אני שונאת שאני תמיד מתאימה את עצמי לאחרים ואף אחד לא מתאים את עצמו אליי, אני שונאת ששופטים אותי. אני שונאת ילדים קטנים, אני שונאת כפייה דתית מלוכלכת, אני שונאת יאפים מסריחים מכסף שלא אכפת להם מאף אחד, אני שונאת זקנים מגעילים שחושבים שמגיע להם הכל ולא מבינים שהעולם שייך לצעירים. אני שונאת את המשפחה שלי, חוץ מאחים ובני דודים. אני שונאת את אמא שלי, אני שונאת שהיא טיפשה כלכך ולא מבינה כלום. אני שונאת מזרחים שמרגישים שתוקפים אותם אז הם תוקפים את כולם, אני שונאת פיגועים וטרוריסטים, אני שונאת מלחמות. אני שונאת ממשל, אני שונאת ממסד, אני שונאת את המערכת. אני שונאת שלא מבינים אותי, שונאת כלכך. אני שונאת את הדיכאון שלי, התסכול שלי, האהבה שלי והתמימות שלי. אני שונאת את הכאב שלי.
אני שונאת שקר, אני שונאת שחם. אני שונאת שאני יודעת שאני לא אממש חצי מהחלומות שלי, אני שונאת לחשוב על המוות שלי ועל כמה שאני אהיה כלום כשאמות. אני שונאת שאני לא מממשת את הפוטנציאל שבי, אני שונאת שמשקרים לי, אני שונאת שאני מרגישה צורך לשקר. אני שונאת שאין לי אומץ, אני שונאת לפחד.
אני שונאת אנשים שמדברים על דברים בלי לחקור אותם לעומק ובלי להבין אותם באמת, אני שונאת אנשים שחושבים שהם מבינים כשהם לא. אני שונאת קמצנים, אני שונאת קטנוניים. אני שונאת פרפקציוניסטיים, אני שונאת מילים ארוכות חסרות תוכן. אני שונאת כתיבה גרועה, אני שונאת ציניות. אני שונאת אדישות, אני שונאת חוסר-סטייל, (בלי קשר לאופנה). אני שונאת לחרוש על דברים, אני שונאת שיש דברים שאני לא יודעת.
אני שונאת אנשים לא סקרנים, אנשים שלא מנסים ללמוד, אנשים עם ראש סגור. אני שונאת אנשים שאין ויכוח איתם כי הם תמיד צודקים, אני שונאת ויכוחים בלי מטרה. אני שונאת סנובים, אני שונאת נשיאים וראשי ממשלה. אני שונאת צנזורה, אני שונאת עיוורון. אני שונאת שלא מקבלים אותי כמו שאני, אני שונאת שכופים עליי דעות.
אני שונאת מוסדות מדיניים, גבולות וכסף, אני שונאת קפיטליזם. אני שונאת שהכל לא כמו שהיה בשנות ה-60, פשוט מלא סקס וסמים. אני שונאת שמנסים לשנות אותי, אני שונאת שלא מסתדרים איתי. אני שונאת אנשים אמיתיים מדי שרואים בי את כל הפגמים, אני שונאת שאני תמיד לא בסדר, שאני תמיד זו שמתנצלת.
אני שונאת כלכך הרבה, אני שונאת כלכך מעט.
אני כלכך שונאת את מחר, את היום שלי, היום בו נולדתי לפני 16 שנה.. אני כלכך שונאת את היום שלי.
בבקשה, אל תתנו לי לעבור אותו לבד, בבקשה.
ואני אוהבת את אשכי, ולעולם לעולם לא אפסיק.
3>
וכמה עצוב, כי כלכך ברור לי שאף אחד לא מבין פה כלום בעצם
אף אחד לא מנסה לקרוא הכל
אף אחד לא מבין.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
graceland~