לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

.The sun sets and she appears


I guess I wish I were more like a cow


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2007    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2007

אני אוהבת שמקשיבים לי.


נכנסתי לחנות ולבשתי את החזייה הכי יפה שם. "הכי סקסית בשוק, הכי נמכרת". ככה אמרה לי המוכרת. מדדתי אותה.

הרגשתי את העוצמה שלה, את הנוכחות, את התחושה שלה כנגד גופי. ואז הבנתי.

החזייה הזאת היא הפתרון לכל הבעיות בעולם. אם לכל אישה בעולם היתה אחת כזאת בארון לא היו מלחמות בעולם ואף גבר לא היה מרגיש לא מסופק. החזייה הזאת היא ה-חזייה. יש לה את הכוח לגרום לכל אישה להרגיש הכי סקסית והכי מושכת, בלי קשר לעובדות.

לו היה זה אפשרי, לא היה רעב ועוני בעולם, בזכותה. אף אחד לא היה מרגיש בודד או מדוכא. כולם היו מסתובבים ברחוב עם חיוך ענקי על הפנים שאומר הכל. היא מסוגלת ליצור אהבה וריגוש, היא יכולה לייצר אש משום דבר. ברגע שנותנים לה, היא אלוהים.

שולטת בכל החיים והמתים.

כמה כוח טמון בחזייה הזאת, כמה מחוייבות שהיא עומדת בה בהצלחה. כל זאת ועוד, כל זה טמון בחזייה המושלמת האחת הזאת.

ואני לבשתי אותה.

 

ולמרות הכל, לא הרגשתי סקסית. אני מניחה שעד שלא יהיה מישהו שיגיד לי את זה אני לא באמת אאמין בזה. העובדות כבר לא חשובות.


ראיתי סרט ממש טוב לא מזמן. השם הוא לא גורם.

אחד מאותם סרטים שאם אני במצב רוח המתאים אני שרויה במסכת דמעות רצופה לכל אורכו.

זה אחד מאותם הסרטים, פשוט הייתי חייבת לבכות. ולא בכיתי.

לא הייתי במצב רוח, אפילו ניסיתי להכריח את עצמי. אבל לא הצלחתי לבכות. רציתי לשים את הסרט הזה בקטגוריית 'בכי' בפינה הקטנה שבראש שלי.

וידעתי שהוא לא יהיה עכשיו, וזה אכזב.

הייתי אמורה לבכות ולא הצלחתי. אמרתי לעצמי, "למה את מחכה? זה הרגע לבכות". אבל הדמעות? עקשניות.

נמאס לי להיאבק על הערכה עצמית.


ולבסוף, עוד פיסה קטנה ומיותרת מהמוח שלי...

נכון יש את אותם שירי ילדות? שתמיד כשנחשוב עליהם ניזכר באיזה קטע בילדות, משהו נוסטלגי שתמיד יהיה מתוק.

השירים האלה שתמיד נאהב, למרות שאם היינו שומעים אותם עכשיו לראשונה לא בהכרח היינו אוהבים אותם.

שמעתי שיר אחד לא מזמן. שיר ממש יפה, שיר שנגע בי.

וממש רציתי שיהיה שיר נוסטלגי. כזה שיזכיר לי ילדות. ממש רציתי שהוא יהיה אחד מאותם השירים שאבא שלי תמיד היה שומע, ששנאתי ועכשיו אני שומעת כל הזמן. רציתי נורא לדעת כל מילה, כל תו, הכל. אבל הוא לא היה ככה, הוא תמיד יישאר שיר מודרני בשבילי. לא משנה באיזה שנה הוא יצא.

אבל למרות הכל, אני ממש אוהבת את הילדות שלי. אין הרבה שהייתי משנה.

 

.thank you for your time




ועכשיו השביתה הזאת תהיה ארוכה מנשוא..

נכתב על ידי graceland~ , 9/10/2007 19:52  
21 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי:  graceland~

בת: 34

תמונה



מצב רוח כרגע:


14,896

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לgraceland~ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על graceland~ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)