עכשיו אתה עזבת אותי, אבא. השארת בי חלל ריק, נותר לי רק לבחור.
איך בוחרים כזה דבר? אהבת נעוריי או אבא שלי?
איזה מן דבר זה? אבא תמיד יהיה. אבל הוא לא, הוא בסופו של דבר יילך. אני יודעת את זה,
אני לא לגמרי עיוורת.
"עכשיו אני יודע בדיוק מה אני בחרתי. אני יכול להכניס אותו לכלא או לכסא גלגלים ואותך לפנימייה, או לתבוע את אמא שלך על רשלנות. אבל כל זה במילא ירחיק ביננו ויהרוס את האמון הגם ככה הרוס ביננו.
לכן אני לא רוצה לראות אותך או לדבר איתך יותר, כל עוד את איתו. תחשבי על מה שאמרתי לך".
שתיקה רועמת. הזלתי עליך דמעות, אבא, אך לבי לא נשבר.
במילא אף פעם לא היית שם. זה כאילו פרוספר גידל אותי. זה כאילו הוא אבא שלי, הדמות האבהית בחיים שלי.
גידל אותי, הקריא לי סיפורים לפני השינה, רץ איתי לרופאים כשהייתי חולה, לא עזב אותי עד שנרדמתי...
אני אוהבת אותך, אבא. אתה מקור רוב הכאב והתסכול שלי בחיים, אבל תמיד תמיד תהיה אבא שלי.
הביולוגי. זה שהביא אותי הנה. ועכשיו אתה נוטש אותי, בגלל שנוצר חוסר אמון.
אמון ניתן לבנות, אבל מילים לעולם לא ניתן לקחת חזרה.
"לא משנה מה יהיה בעתיד, אני תמיד אזכור את מה שאמרת לי. תעצום עיניים, אני אהיה שם".
פחדן. תמיד אתה בורח, תמיד חוסם. עכשיו אתה בונה חומה עצומה מסביב ללבך, קרה כקרח. חומה שלא ניתן לשבור עם החרב הכי רותחת, חומה שלא תיפול בחיים. אני בטוחה שאשתך תרקוד על הקבר שלי. "הזונה הזאת עוד תקבור את כולנו, אני נשבעת לך".
ואמא. אמא, שתמיד היית חלשה, תמיד שותקת, נותנת לגברים בחייך להכתיב לך את החיים...
עמדת על שלך. פעם ראשונה. עמדת על שלך ותמכת בו, במי שאני אוהבת. עשית אותי גאה, למרות שבהתחלה לא האמנתי שאי פעם תפתיעי אותי.
"אמא. הבאת אותי לעולם, נתת לי חיים. עכשיו את הולכת לשבת בצד ולשתוק בזמן שהם נלקחים ממני".
אני מצטערת אמא. אני אוהבת אותך, את מקור החוזק שלי.
ואח שלי... יצור טיפש וחלש. מוכן לנטוש אותי רק כי אבא מראה שזה נכון לעשות.
"אני לא יודעת למה אתה עושה את זה אבל אתה עושה טעות".
"תזדייני. ילדה אגואיסטית. ואל תשלחי לי הודעות לפה יותר, נשבר לי הזין מהדרמות המזויפות שלך".
אח שלי. אני אוהבת אותך. אתה הבן אדם הכי מצחיק בעולם. אתה לא באמת תעזוב אותי.
ואתה. אהוב שלי, היחיד שלי. כמה אגדות ושירים נכתבו עליך, כל הסיפורים הגדולים נכתבו עליך ועל האושר שאתה מביא איתך.
"חשבתי שהאהבה היא רק נכונה באגדות. נועדה למישהו אחר אבל לא בשבילי.
אבל אז ראיתי את פניך, עכשיו אני מאמינה."
בחיים לא תקרא את זה, אבל אתה במילא יודע שאני אוהבת אותך.
החבר'ה שלי. המשפחה שלי, אהובים שלי. נוטשים ותמיד חוזרים, נגעלים ממני בגלל הבחירות שלי.
כמה כאב אתם יוצרים בי, אבל לעולם לא ניתוק. לעולם לא חוסמת יותר, רק פורחת.
אני נאהבת ע"י גבר שהוא לא לוזר, ומגיע לי. אני מושכת, יש בי מה לתת. אני יפה. אני יפה.
רק לא יהירה ולעולם לא מתנשאת. פשוט אני, ואני אוהבת את מה שאני (:
רק רוצה חיבוק של אבא, הדרך שאבא יודע לחבק.
הזלתי עליך דמעות רבות אבא, אפשר אפילו אוקיינוס. אבל לבי לא נשבר כי אתה במילא אף פעם לא שם.
אל תקח לי את הבן היחיד שכן שם, שתמיד שם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
graceland~