זה יכול להיות קצר וזה יכול להיות ארוך. הכאב של לכתוב עלייך פה.
מעדיפה שאהיה קצר נמאס לי לבכות על אנשים.
יודעת שאת אוהבת אותי יודעת שאני חשובה לך.
אבל בחיים לא חשבתי שתזרקי אותי ככה כיבינימט.
הרי ידוע שאם לא היית איתו עכשיו והיה לך יותר זמן פנוי,
היית יותר משקיעה בנו. לא היית אומרת לי שאת לא מעוניינת בקשר איתע.
עם בת דודה שלך הבן אדם שאת הכי אוהבת כביכול.
בסך הכל ניסיתי שלא נריב. חשבתי שקצת אתרחק.
שיעשה לנו טוב.
ידוע שאני לא לגמרי פועלת נכון תמיד.
אבל אני לא יכולה עם זה שאת מבקרת כל דבר שאני עושה.
את פאקינג בת דודה שלי, והיינו חברות הכי טובות.
לא באלך להילחם על זה?
אני יודעת שלא קל. אבל אפשר להשאיר איזשהו סוג של קשר.
לא חייבים הכל בתנאים שלך, הכל או כלום.
הרי ידוע שהיינו מדברות בסופו של דבר.
למה אני חייבת להרגיש שאני מורידה מהכבוד שלי בשביל לדבר איתך?
למה את לא עונה להודעות שלי? מי את חושבת שאת?
את יכולה פאקינג לצאת מהקונכיה ולנסות לדבר את יודעת שלא אשתיק אותך.
למה זה היה חייב להגיע לזה?
"אני לא מעוניינת". איך את חושבת שאני אמורה להתמודד עם זה?
מה זה הקור הזה כמו רופא מנתח שידוע שאת הכי חמה בעולם.
את באמת רוצה לבנות מציאות שאת בכזה קשר עם איליה ולא מטפחת הרבה מסביב?
אני אהיה שם הרבה אחריו ווואלה אתן לך יותר ממנו.
רוצה שתעריכי את זה עכשיו לא תזכרי בזה בדיעבד אם יקרה משהו.
בסוף היום אנחנו מה שיש אחת לשניה.
חברים חברות יבואו ילכו משפחה תמיד תשאר דפוקה ומרוחקת
עבודה לימודים בית. אבל אנחנו חן ולילך.
ואת פאקינג אמרת שבחיים לא ננתק קשר שוב.
אז למה אני צריכה לבכות עכשיו בלעדייך?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
graceland~