מיומנו של פינגווין

יומני, שלום.

קצת מוקדם בשביל שאקרא לך "יומני היקר" ,אבל זו בהחלט השעה להכיר. שמי מיקי, אני בן 28 ואני לא מפלה בין גברים לנשים (-: החלטתי להתחיל לכתוב יומן בעקבות כמה מאורעות בחיי. לחלק מהמאורעות יש השפעה מרחיקת לכת על קיומי ולחלקם השפעה מזערית והיא לטווח קצר יותר,אם בכלל. ללא ספק המאורע החשוב והמעצב ביותר היה ההחלטה לצאת מהארונית בה ביליתי במשך כל חיי הבוגרים.... אני הגעתי לידי הכרה שאני אוהב גם בנים וגם בנות כבר בגיל 15,אבל מאז ועד יום הולדת 28 לא עשיתי מאומה עם ההכרה הזו, וגם כמובן לא שיתפתי בה נפש חיה. אי שם באמצע חודש מרץ הבנתי שאני לא יכול יותר להחזיק את המחצית החביבה עלי של האישיות בפנים, ובחרתי בחברה קרובה מהלימודים להיות הראשונה שתדע.... הבחורה,נקרא לה גל לצורך הסיפור,לא נשמעה מופתעת מדי מהגילוי ואמרה שמי שמכיר אותי ממש טוב עשוי לקלוט את הצד העליז שלי מתחבא לו במעמקי הנפש... מעודד מהתגובה החיובית (לא שהיה לי ספק,לפחות לא לגבי העלמה גל) המשכתי לבשר לחברי הקרובים. עד סוף אפריל ידעו 3 חברים שלמים (-: ועד סוף מאי המספר כמעט הכפיל את עצמו לחמישיה.... ושוב,מה שפגשתי זה רק פרגון ותמיכה ללא סיג מחברי, דבר שעודד אותי להמשיך במסע אל עבר דלת הארון... היום,חצי שנה בדיוק אחרי הופעת הבכורה של מיקי ההומו, כמעט כל הסביבה שלי יודעת (למעט המשפחה, ועל זה בפרק הבא של היומן) ואני מרגיש כאילו נפשי יצאה מבית כלא בו הייתה נעולה במשך 13 שנים תמימות על לא עוול בכפה... אלה הן תולדות המסע שלי אל מחוץ לארון.... בפרקים הבאים ,שלא יאחרו לבוא, אספר לך קצת,יומני החדש והנוצץ, על חוויותי עם גברברי ארצנו וגם על השיבה המאולצת אל בית ההורים )-:

(הערה לקוראים - הפרק הזה פורסם במקור באתר ההיכרויות אטרף, ולא נכתב היום)