Ladies and gentlemen, I've done it again
עוד קרוס יפה ועסיסי יכול להסתמן לו ברשימת ה"מחוסלים שלי", AKA "מי רצה ולא עשה", או בשמה המפורש- רשימת ה To Do הבלתי מעורערת.
הפעם היה זה תור העדשות ותנו לי לספר לכם- מדובר בסיוט. סיוט ניבזי ביותר.
מי שהייטיב לדבר על העניין וגם להפחיד אותי לא מעט היה Art Vendelay ובמיוחד בגלל זה מגיע לו הכבוד המפוקפק להיות זה שיעשה גם לכם "טראומת עדשות".
ואני, בכל אופן, התגברתי ומכיוון שהבטחתי לעצמי דבר או שניים בענייני יושר עצמי ועמידה במטלות אצתי רצתי לחנות האופטיקה הקרובה.
למען האמת אני גאה בעצמי. גאה בעצמי מאוד.
קבלו תמונה של הטוענת לכתר גיבורת היום:
(אז אני צריכה לתת לה שם כמו שעושים לכל דבר סנטימנטלי שאוהבים?)
סיוט של ממש הן הקטנות האלו ותנו לי להרחיב- בזמני הפנוי, אם אני ארשה לעצמי לכנות אותו "פנוי", אני לומדת בטכניון ככה שאין לי ממש זמן להתברברויות
מיותרות, אבל באותו יום שלישי לקחתי את הזמן בחנות. או הוווו לקחתי את הזמן...
לקחתי את הזמן עד שהמוכרות רצו להעיף אותי באלגנטיות מתחסדת, ככה לקחתי אותו!
הגזמה זה שם המשחק, כולם יודעים, למען האמת הן היו חביבות ועדינות... מעוותות את הידיים בעצבים רק מאחורי הגב. שתיהן מרוננות בקריאות "נו, לא נורא, תנסי שוב" כשגם בפעם המאה לא הצלחתי להכניס את הארורה לעין.
2 וחצי שעות במדוייק ביליתי בחנות והפעם אני לא מגזימה בעליל! שעה להכניס את הקטנה, שעה להוציא, וחצי שעה נוספת בניסיונות נואשים להיפרד מהכסף שהחליט סוף סוף שזה הזמן שלו לפרוח מהק... מהארנק.
להוציא את העדשות, אגב, זה אפילו יותר מסובך. נרשמו 3 שריטות על הקרנית.
__
בכלל, כל קשר ביני לבין אי אילו עדשות היה צפוי וידוע מראש. עוד משחר הימים... עוד משחר הימים אז החליטה אמא לשלוח את ענת לשיעורי בלט קלאסי ופסנתר ומיתגה אותה ישירות כ"את תהיי חננה". קצת מחשבים, קצת טכניון, קצת הומור רדוד... כבר הגעתי לתואר?
ואני?
אני מתכחשת. כרגיל מורדת. כרגיל הולכת רק נגד הזרם!
את המשקפיים אני מתעבת. "כשלא צריך לא צריך", אני זורקת אותם על המיטה תוך כדי הבעת סלידה והתכחשות מתגברת לקיומם.
דקה לאחר מכן מסתובבת הנסיכה (בשבילכם זאת אני) רק כדי לגלות ש... כן, כרגיל היא שכבה על העדשה.
ולא, זאת לא עוד אגדה, אלא סימן טוב במיוחד לזה שאני מעולה בהכחשות!
והמספר גדל,
ואיתו גם הצורך במשקפיים.
"הלוא זה זמן מעולה להתמסר לעדשות!", חשבתי וישר הלכתי לבצע.
__
באותו יום לא העזתי להכניס את הארורות שוב לעין. מאז, למען האמת, לא נגעתי בהן. אז מה זה אומר עליי? שאני פחדנית חסרת תקנה?
__
ועוד מילה על... 5 אותיות, סטטוסקופ וחלוק לבן, תנחשו:
בעודי יושבת שם מול המראה בחדר הצדדי בחנות התחילו לחלחל שוב, נו, כרגיל, אותן מחשבות שכוללות את צמד הביטויים "גוף אדם" ו"מדהים" תחת אותו משפט.
אני כבר מתחילה לחזור על עצמי עם המחשבות האלו שצצות ככה סתם אבל עובדה זאת עובדה וכשאני מתפעלת ממשהו קשה להסתיר.
האופטומטריסטית הסכימה.
ייתכן מאוד שרק בגלל זה המוח הזדוני שלי, שפעל שעות נוספות, החליט להשאיר אותי בחנות עוד ועוד, אבל היה משעשע וטוב שהיה...
אז מה הצעד הבא? להתנדב במד"א?
חיפה מדהימה בלילות.
מלבד המפעלים הפטרוכימיים שדואגים לפזר עננת עשן מחשידה בלילות אפשר ממש להתפעם.
אז גיליתי שהלילות של חיפה עושים לי טוב במיוחד.
הסתובבתי לי בשעות שנויות במחלוקת באחד הלילות האחרונים ליד הדשא המרכזי. "אני במילא ערה בשעות האלו, אולי כדאי קצת לנקות את הראש במקום..." (במקום לפתור איזה תרגיל מסריח... היה אמור להיות ההמשך).
זה היה רק אני, האוויר הקר ו... הערבים, שאיכשהו תמיד ובכל שעה עושים חאפלת ענק ממש שם במרכז הקמפוס.
קצת מפחיד,
אבל מרגיע בצורה שלא תאמן.
אולי אני אאמץ את זה כמנהג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives