קצת באיחור עם הפוסט הזה שלמען האמת היה אמור להיכתב עוד לפני שחזרתי אבל הנה אני פה... מתקשה להתיישב ולכתוב אבל פה. לחזור חזרתי ביום שבת האחרון אבל החוויות עדיין מענגות וחרוטות הייטב בזיכרון. ככה בדיוק זה צריך להיות; סימן שנהנתי.
בפרק הזה, אחרי שכבר פלוס מינוס הבנתם את האווירה של השבוע האחרון בגלזגו ואדינברו, חשבתי לקנח בכמה סירטונים "אנטרופולוגיים מרהיבים" שריגשו אותי כשהשתעשעתי בשיטוטי האינסופיים ב- Ytube וגם כמה תמונות נוספות לסיכום:
הנה למשל הסרטון הבא; לקוח הישר מחגיגות ה- World Pipe Championship שנערכה בגלזגו ובה אני ביקרתי. הקטע של הצעדה בהתחלה לא מפסיק לרגש אותי ויאמר לזכות הסקוטים שהם ממש הלהיבו אותי בכל עניין חמת החלילים שלהם.
כמובן, צריך לציין שוב שכל האירוע הזה הוא תחרות בין קבוצות נגנים מכל העולם כך שפה אנחנו רואים רק קבוצה מייצגת עם הקטע שהם ניגנו. ספציפית באותו מקום היו אינספור קבוצות שהתחרו אלו מול אלו כך שממש אין תחליף ללהיות שם ולהסתובב בין המוני החצאיות והצלילים שנפלטים מכל עבר.
כמובן שגם ירד גשם,
עובדה שחייבה תעוד של מאורע שמאוד שעשע אותי:
התוכלו לזהות את הנגנים? -
את תזמורות הנוער לא היה ניתן לאתר. לא רק שאותם ילדים התהדרו במעילי ענק אלא גם שמאחורי כל ילדון נעמד לו ההורה המסור, מחזיק בחירוף נפש מטריה... "שחס וחלילה לא ירטב חמת החלילים שקנינו לילד במיטב כספנו."
מלבד זה פשוט היה כיף להסתובב בין המוני הנגנים שעורכים חזרות ומתכוננים לעלייה לדשא:
הטובים שביניהם עשו את החזרות בין העצים, שם האקוסטיקה טובה יותר והצליל עמום יותר.
וגם לשם הגיעו התיירים המתבוננים והמסוקרנים; בוחנים כל פינה וכל צליל:
מפה לשם סיפרתי לכם גם על תחרות ריקודי ה- HighLand שנערכה באותו פסטיבל ואתם חייבים לבהות קצת במקפצים העליזים:
(זה לא מאותו אירוע אבל זה מספיק קרוב).
פנורמה מהאולם שבו אני ביקרתי-
וכמובן שאסור לשכוח את הרקדנים הגבריים. גם כאלו יש מדיי פעם והם רקדנים מעולים, לא פחות מהבחורות.
תהיו בטוחים שכשרקדן גברי עולה לבמה כל הנשים מתעוררות ומתחילות לקפצץ. להלן קטעון:
הרקדן מבצע פה את ריקוד החרבות המפורסם שהצעדים בו כוללים קיפוץ מעל החרבות שמונחות שם על הבמה.
ולסיכום הקטע של הפסטיבל בגלזגו, הנה קטעון של המשחק החביב עליי ב- HighLand Games שגם נערכו שם.
הנפת וזריקת בולי עץ כמובן:
משם נסענו לעוד 4 ימים באדינברו שכמו שראיתם בפוסט הקודם שוקקת למדי בימים אלו. יצא לי לבקר שם למשל בתערוכת ה- World Press Photo 2007 שהיא תערוכת צילומי עיתונות מפורסמת מאוד ולפעמים אפילו שערורייתית. כמובן שאני ממליצה בחום ללכת לבקר בה כשהיא תגיע לישראל וזה במיוחד בגלל שהיא לא מיועדת רק לצלמים וחובבי אומנות אלא גם לחובבי עיתונות וחדשות באשר יהיו.
עוד מהדברים שפשוט הייתי חייבת לעשות זה להתחבר קצת לרוח הנוצרית של העיר. אולי עוד לא הספקתם להכיר אותי כראוי (ואולי בעצם כן) אבל אני חובבת דגולה של חוויות אנתרופולוגיות, תרבותיות ועממיות ככה שברגע הראשון שניתן לי החופש להסתובב לבד בעיר ישר רצתי לסיבוב כנסיות וקתדרלות בחיפוש אחר איזה מופע ייחודי שישאיר לי טעם נוצרי טוב.
ואם חשבתם שלא מצאתי טעיתם. הרי באדינברו יש הופעה בכל פינת רחוב...
אז הלכתי לערב כנסיה שערכו ב- St Andrew's and St George's church ושבשיאו היתה הופעת מוזיקה סקוטית עממית לנבל וכינור.
דאפמן פה עכשיו עוד שניה שוב יתחיל לצעוק עליי על זה שהבלוג שלי נראה כמו ערוץ הופ ושהציפורים המצייצות שלי מפריעות לו לשנת הצהריים אבל בחיי שהחוויה הרוחנית היתה לא תאמן ברמות האקסטזה שלה. בדיוק בשביל אירועים כאלו היה שווה לטוס עד לסקוטלנד.
מופע רחוב-
בארבע הופעות נוספות ביקרתי:
1. Luminescent Orchestrii - להקת מוזיקה צוענית בלקנית מניו יורק:
הלהקה שביצעה את ההופעה המרשימה והמהנה ביותר אבל מתהדרת בדיסק שמבחינתי הוא ברמת ה"על סף כישלון".
(תבנית חוזרת- אני מתה על מוזיקה עם הרבה מלודיות ויחודיות. תפסתם אותי).
2. Orkestra del Sol - גם להקת מוזיקה עממית אבל הסגנון שונה לגמרי.
הם מתהדרים בהרבה כלי נשיפה וקצב שהוא הרבה יותר בסגנון סמבה ופולקה.
מה שמגניב בהם זה שהם משלבים הרבה הומור ומוזיקה שמחה בהופעות שלהם ככה שהקהל נכנס לאווירה משולהבת מהרגע הראשון.
הדיסק שלהם נמצא אצלי עכשיו בריפיט בדיסקמן.
(צילום גרוע ממש של הופעת רחוב. באולם הלהקה נשמעת הרבה יותר טוב אבל לפחות פה אפשר לראות את האווירה שהלהקה יוצרת).
3. הופעת קברט סאטירי של Miss Meow Meow במופע: In Beyond Glamour-
גם ההופעה הזאת מיובאת מאזורי ניו יורק אבל הפעם מדובר בהופעה שהיא על סף המשחק ועל סף הקברט.
מופע מצחיק בטירוף של הפרפורמרית הזאת שלא מהססת להשתמש במיניות בוטה ונגיעה ישירה, תרתי משמע, בקהל.
כבר הרבה זמן לא צחקתי כמו באותה הופעה.
לא מצאתי סרטון מספק גם הפעם אבל אם תעבירו פה לדקה ה- 2:30 (3:44 בספירה לאחור) תוכלו לראות קטע חביב מההופעה שהיא נתנה באדינברו באחד הערבים:
4. ולבסוף, הופעה של Amanda Palmer שהיא בין היתר גם חלק מהלהקה הדיי מפורסמת The Dresden Dolls-
דווקא בהופעה הזו חשבתי שאני לא ממש אהנה וזה רק כי עד עכשיו לא מצאתי את החיבור שלי למוזיקה של אותה "להקת בובות". את אמנדה שמעתי בפסטיבל בפעם הראשונה ואת האמת ממש לא התאכזבתי. רוב ההופעה היתה היא והקלידים אבל אמנדה היא גם פרפורמרית מדהימה שבין היתר שילבה בהופעה קטעים אומנותיים סאטיריים. נגיד זה:
וזהו, בזה נגמרו אירועי התרבות שנורא התחשק לי לתת להם איזכור. היה נהדר, תודה.
אפילוג:
ובזאת חזרתי לישראל, מותשת אחרי שבמשך כל הטיסה הילד בן השבע ממסצ'וסטס שישב לידי לא הפסיק לנהל איתי שיחות כמו שרק ילדים יודעים לעשות. נכנסתי למיטה ואני ישנה... כן, אפילו עכשיו.
מספר הפעמים ששמעתי עברית במהלך כל הטיול הזה (בלי להחשיב את שער הנוסעים הטסים מבן גוריון וחזרה אליו) היה פעמיים וגם בפעמיים האלו שמתי חזק חזק את הידיים על האוזניים והתחלתי לצעוק ולרוץ במעגלים כדי לא לשמוע את הזוועה וכדי להתנתק כמה שיותר.
יאמר לזכותי גם שבמהלך כל הטיול הזה דיברתי רק באנגלית. כן כן, אפילו אם אמא... וכן, לפעמים אפילו בחדר במלון למשמע צרחותיה של אמא: "ענת!!! תפסיקי לדבר כבר אנגלית. המבטא שלך מזעזע ואת בולעת מילים. תפסיקי או שאני מחזירה אותך הביתה".
אז אמרתי לה: "אמא, אני מאמנת את האנגלית שלי כדי שכשאני אקבל איזה פרס חשוב ברפואה אני אוכל לשבח אותך וכולם יבינו ויעריצו את המילים שיוצאות מפי".
היא חייכה ושתקה.
סה"כ אני לא אומרת שלהסתדר עם אמא למשך שבועיים היה קל. כשפגשתי אותה בפעם הראשונה אחרי ששנה לא ראיתי אותה (אלא רק במסנג'ר) זה הרגיש כאילו רק לפני יומיים היא עזבה את הארץ ככה שלא הרבה השתנה... החיכוכים הרגילים נשארו אבל יחד עם זה הרגשתי שהריחוק הזה רק יכול להטיב עם רמת התקשורת בניינו.
אחח אחח אמא נהפכה להיות סאקרית. הו כן, ללא ספק הרגשתי כמו ילדת יומהולדת.
...
לא עשיתי את הצניחה החופשית שרציתי לעשות.
...
כל השנינויות שלי והיכולת לשלב תיאורים מצחיקים בפוסט נעלמו.
...
אממ זה בערך זה.
...
דאממ
___
Late Edition: זאת לא פרסומת, בחיי... זה כיף חיים-
לטיסה בבריטיש אירוויס יש פריווילגיות אדירות. הראשונה שבהם היא שאפשר לטוס גם ביום שבת ועל הדרך לחסוך לעצמכם את שירת ה"הבה נגילה" המסורתית של הנחיתה.
שנית כל, תראו איזה דבר חביב, בריטיש מאפשרים לעשות Check in אונליין כשבמהלכו אפשר לבחור ארוחה מיוחדת, לראות מראש את הסרטים שמוצעים במטוס והכי מגניב - לבחור את הכיסא בו תשבו במהלך הטיסה.
עם הדבר הזה שיחקתי במשך שעות:
"מממ... איפה אני רוצה לשבת היום?" -
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives