Wine is fine but whisky's quicker

אוקי.. אוקי.. אוקי..

זו המילה היחידה שיכולתי להוציא מהפה אתמול..

החלטתי שאני חייבת להוציא את זה החוצה. לא יכולתי יותר.

אבא.. איך יכולת לעשות לי את זה? איך יכולת? כל השנים האלה.. לא הבנתי למה אני מרגישה כל כך רע עם עצמי.. כל השנים שהיה לי חצי ממני שיודע שאני חזקה, בטוחה בעצמי, בוגרת, אינטליגנטית..

וחצי אחר שכל הזמן מדכא את החצי הזה. מה זה מדכא? מוריד אותי לא לאפס אפילו, מוריד למינוס.

איך בנאדם כמוך יכול להיות כל כך מדהים, חכם, מבריק (!), שנון, אבא כל כך טוב, אולי הכי טוב בעולם.. ובשניות אתה יכול להפוך למן מפלצת שכל המטרה שלו בחיים זה להוריד אחרים לרצפה..

אתה גורם לי להרגיש כל כך.. חסרת תועלת. כאילו שזו הייתה טעות שבכלל נולדתי. שאתה מתחרט על הרגע שיצאתי מהבטן של אמא, ושהלוואי שכל אחד אחר היה יוצא משם רק לא אני..

שאני בנאדם כל כך מזעזע שצריך לשלוח אותי לגלות. כאילו שזה בזבוז של אוויר בעולם שאני קיימת בו. כי אני גם לא מאיימת על אף אחד- אני לא כלבה, לא כלום.. פשוט אפס. יותר גרוע מאפס. מינוס. אתה גורם לי להרגיש מינוס. וגם אם אני אתאמץ הכי בעולם אני עדיין אגיע לאפס כי כל האנשים סביבי כל כך הרבה יותר טובים ממני, שפשוט עדיף לי להפסיק לנסות ופשוט להסתגר בבית כי חבל שאנשים יצטרכו להסתכל עליי.

ומצד שני, אתה יכול להיות הבנאדם הכי מדהים שאני מכירה. לאהוב אותי, ולהגיד לי כמה אני יפה וחתיכה, וחכמה ואינטליגנטית.. וכמה שאני מוצלחת ואתה כל כך שמח שאני הבת שלך. ואיכשהו, באותו משפט, אתה מצליח להפוך למפלצת הזאת. להגיד משהו כמו 'איזה יפה את.. חח איך את מחייכת תראי איך את מרוצה מעצמך' עם המבט המגעיל הזה שאני כל כך שונאת.

או להגיד לי משהו כמו 'וואו כל הכבוד לליהי שהיא עושה התעמלות קרקע.. לא פדלאה כמוך'.

ולהסתכל לך בעיניים ולראות אבא כל כך מאוכזב לבת שהיא כל כך לא מה שהוא קיווה שהיא תהיה..

ואיך אתה יכול לעשות את זה בכלל? רק תסביר לי איך? איך זה בכלל אפשרי שבתוך בנאדם אחד יכול להיות צד אחד שכל כך טוב ואוהב ופשוט בנאדם מדהים, ובתוך אותה נשמה, יש בך צד כל כך מגעיל?? אני לא מבינה איך זה קיים בכלל בעולם!

מה אני אמורה עכשיו להרגיש אליך?? לשנוא אותך?? לאהוב אותך??

אני כל כך מתעבת את הצד הרע שבך, ושנייה אחר כך אתה יכול לחבק אותי ולהגיד לי כמה אני מדהימה ואז אני שוב אוהבת אותך וחושבת שאתה בנאדם מדהים. אבל שנייה אחר כך אתה שוב נהפך להיות מפלצת ומאכזב אותי כמו שכל החיים עשית. גרמת לי להאמין שאתה בנאדם טוב ושנייה אחר כך אתה גורם לי לשנוא אותך וככה זה כל פעם איתך. אתה נותן לי להאמין שאתה מדהים ואחר כך מאכזב אותי כל פעם מחדש. ואני כמו פאטתית מטומטמת ממשיכה להאמין לך וכל פעם להתאכזב! מתי זה יפסק כבר??

מתי תפסיק לעשות לי את זה כבר??

זה כמו שיכולת להיות האבא הכי מדהים בעולם 12 שנה וביום אחד פשוט להודיע לי שאתה נוסע ולא חוזר!!! מה נראה לך בכלל???

איך אתה יכול למצוא מקום בלב שמסוגל לעשות את זה?????

אני לא מבינה איך?!!!!

אתה אוהב אותי ואומר לי כמה שאני מדהימה ושנייה אחר כך הורס הכל. מה אתה רוצה שאני אחשוב?

ואתה עושה את זה לכל מי שנמצא סביבך. אתה נוראי!!! אתה מזעזע!!! ובכל זאת אני כל כך אוהבת אותך וכל כך אוהבת את הבנאדם שאתה, שזה פשוט בלתי אפשרי בכלל להרגיש משהו אליך!

איך אני יכולה לשנוא בנאדם כל כך טוב??? איך אני יכולה לאהוב בנאדם כל כך רע???

אחרי שהבנתי בדיוק מה אתה ומי אתה, אני לא אאמין לשום מילה שיוצאת לך מהפה, כי אי אפשר לדעת מתי תבוא הפעם הבאה שתסתור את זה!

וכל השנים גרמת לי להרגיש פשוט אפס. מינוס. תמיד היה בי איזשהו ציור בראש של איך שאתה רואה אותי אבל פשוט לא ידעתי שזה רק אתה רואה אותי ככה ולא מי שאני באמת! כי אני לא מינוס. וגם לא אפס. אני לא. ואני לא אתן לך יותר לגרום לי להרגיש ככה.

באיזה זכות אתה אומר לי שאני ארגיש טוב עם עצמי אחרי שאני  אוריד 5 קילו???

באיזה זכות אתה אומר לי שאני עצלנית??? מפונקת??? מה לא??? מה לא אמרת לי כל הילדות שלי??? הערצת את חברות שלי, את חברים שלי, הצגת אותם בתור הבני אדם הכי טהורים בעולם ואותי כהבנאדם הכי מזעזע שאתה מכיר!!! איזה בנאדם אנושי בכלל מסוגל לעשות כזה דבר??? מה יש לך???????????????????

הצד הטוב שבך שווה כל דמעה שיורדת לי עכשיו, הצד הרע שבך לא שווה אפילו שאני אכתוב עליך!!!!

זה מדהים איך אתה יכול לגרום לי להרגיש. אבל לא עוד. אני בר ואני שומדבר ממה שגרמת לי להרגיש כל החיים.

אתה לא מסוגל להתמודד עם כלום. כלום!! אמרת שעשיתי את הסמיילי ברגל בשביל תשומת לב. אתה יודע מה? סבבה. נוח לך לחשוב את זה.

ואתה יודע מה אבא? אם אני בנאדם כל כך נורא, כמו שאתה חושב, אז תסביר את זה שאף פעם לא התנצלת שעזבת. אף פעם לא דיברנו על זה שעזבת. דיברנו על למה עזבת, דיברנו על כמה שהיה לך קשה בהתחלה. אף פעם לא ביקשת ממני סליחה שפשוט החלטת לא לגדל אותי יותר. ואני בכלל לא מצפה ממך לכלום.

לך תזדיין. זה מה שיש לי להגיד לך. פשוט לך תזדיין. לך לדפוק למישהו אחר את החיים.

ומה שהכי נורא בך, זה שגם אם אני רוצה לנתק איתך את הקשר אני לא יכולה כי את הצד השני שבך אני כל כך אוהבת. אז יופי אבא, תודה רבה!

אפילו עכשיו כשאני כותבת את זה אני מצד אחד מרגישה כמו בר המינוס, ורגע אחר כך אני נזכרת שכל מה שגרמת לי להרגיש הוא לא נכון, ואז אני פתאום מתחזקת. ואני אתחזק ואפטר מההרגשה הזאת. כי אני בר והדבר האחרון שאני זה מינוס. אני אוהבת את החיים, אני אוהבת מוזיקה, אני אוהבת אומנות, אני אוהבת גשם, אני אוהבת אהבה, אני אוהבת אנשים, אני אוהבת יופי וטבע, אני אוהבת רגשות ואני אוהבת להרגיש. אתה זה עם הבעיות. לא אני. לא עוד.

אתה כל כך חוצפן שגרמת לי לחשוב את כל הדברים האלה על עצמי.. כל כך חוצפן. לא להאמין בכלל כמה.

לא פלא שניסיתי לקבל פידבק מהסביבה, רק כדי שיוכיחו לי שאני לא מה שאתה כל הזמן אמרת. ובתור בר הדמיונית המינוס, הייתי רואה אנשים והולכת כי לא מגיע לי לחיות בעולם הזה מרוב שאני מזעזעת. כזה חצוף.. וטועה. אתה טועה. אני יכולה לעשות הכל.

תמיד העדפתי לחשוב שהיית האבא הכי טוב בעולם עד שנסעת ובגלל זה היה לי כל כך קשה. אבל לא.. חח זה מצחיק. אתה אף פעם לא היית האבא הכי טוב בעולם. כי האבא הכי טוב בעולם לא יהיה מסוגל להפוך את עצמו בשניות. ומה שהכי נורא זה שאני יודעת שהצד הטוב שבך שונא את הצד הרע. ואתה לא מסוגל לשלוט בזה. אתה לא מסוגל.. אתה לא יודע מה לעשות איתו. אבל אני גמרתי לנסות להציל אותך מזה. אני לא יעזור לך יותר. ניסיתי 16 וחצי שנים לעזור לך ולהיות הבנאדם המדהים שיכולת להיות כל הזמן, לא רק חצי מהזמן. עכשיו זה תורך להציל את עצמך. מה שהכי כואב בכל הסיפור זה שאני כל כך רציתי להאמין שאתה כן האבא המדהים שניסיתי ליצור ממך. כי להיפרד עכשיו מהאשליה שיצרתי לעצמי זה הדבר הכי כואב שהייתי צריכה לעשות..

אבל אני לא ממשיכה להכאיב לעצמי יותר.

ביי אבא.