איזה חכמה הייתי בכיתה ו'.. הייתי חוזרת לשם עכשיו ואומרת לעצמי 'בר, תעשי את זה. את תחסכי לעצמך המון'
בשביל מה אני כל יום מתאמצת? כאילו ועוד מתעצבנת על עצמי אם אני לא מצליחה
ואז פתאום אמרתי 'שנייה, אני חייבת למישהו משהו?'
בשיא הרצינות.. ונמאס לי כבר להרגיש שאני חייבת לאלוהים משהו על זה שהוא נתן לי חיים
ושהוא יכעס
כאילו די
פשוט דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
באלי לצרוח
למה? למה אני עושה את כל זה? מה זה שווה בכלל?
פשוט לא להרגיש כלום.. הרבה יותר קל
לא אכפת לי פשוט לא אכפת לי
לא אכפת לייייייייייייייי
למה אני צריכה את כל הכאב הזה????? למה זה שווה בכלל????
למה הייתי צריכה את כל החרא הזה?? למה?? מה זה עשה לי טוב?
אם זה הוביל אותי להיום
ומה שמצחיק שעכשיו אני בתקופה הכי טובה של החיים שלי
אז למה זה שווה?
שמישהו יתן לי סיבה אחת מוצדקת
למה
למה
למהההה
שומדבר לא שווה כלום יותר
כלום
כלום פשוט כלום
ואני ממשיכה להאשים את אבא שלי
וואלה יופי בר, גאון הדור
ממש אם הוא היה נשאר אז הכל היה אחרת
את חיה בסרט
אולי זה מה שהחזיק אותי עד היום
ואולי זה בעצם היה לטובה כי זה החזיק אותי עוד קצת
וואו מה מה קורה פה
למה בכללללל למההההההההההההההההה
כלום לא מחכה לי מחר
אפילו אבא שלי עבר לחצי עולם אחר
כאילו.. אפילו הוא לא
אפילו הוא לא
אפילו הוא לא
אפילו הוא לא
אפילו........הוא...........לא
ואחר כך עוד מתפלאים ואומרים שאני פסיכית שעשיתי סמיילי על הרגל
זה בערך הדבר היחידי שנשאר שמרגש אותי
ולא אכפת לי מה תחשבו
באמת שלא
פשוט.. תנו לי סיבה
ולמה זה בכלל צריך לכלול דיכאון?
מי אמר שלגמור את כל זה זה רע?
אולי זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לבנאדם?
אולי...
אבל אפילו הוא לא
No one but me can save myself but it's too late
כינוי:
Barr;;
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
