Wine is fine but whisky's quicker

שאני עושה דברים לא בסדר שאני אגמור רע

או שזה פשוט מילים של אבא שלי שחילחלו לי בתת מודע וגרמו לי לביקורת העצמית האיומה הזאת

ובסוף אני מגלה שהוא הרבה יותר דפוק ממני.

אני סתם דואגת וממשיכה להאמין שאני לא אצליח בסוף כי מה הסיכויים שדווקא אני, בר סתיו, יצליח במה שאני רוצה?

וזה הקול של אבא שלי בראש

ואז יש קול אחר שנלחם בקול של אבא שלי שלא נותן למחשבות האלה להשתלט עליי ועל החיים שלי

השגתי בסוף מה שאני רוצה, וגם מה שלא האמנתי שאני יצליח להשיג אבל בכל זאת רציתי- השגתי בלי ששמתי לב

אז מה הפאקינג בעיה? למה אני ממשיכה להאמין שאני צריכה להשתנות?

שאני לא בסדר? שאני בנאדם דפוק?

בסופו של יום אני יחסית שפוייה לעומת כל השאר בחוץ

נמאס לי לחיות במאמץ להשתנות נמאס לי לחשוב שאני צריכה להשתנות

שאני לא בסדר או חיה בצורה לא נכונה

אני בסדר וזה בסדר גמור

וגם מה שלא בסדר גם זה בסדר כי זאת אני

ואני ארגיש מה שאני ארגיש בלי שיגידו לי מה אני צריכה להרגיש

רק אני יודעת מה אני ומי אני וכמו שאני לא אומרת להם להשתנות ושהם לא בסדר

ככה גם אני

אז פשוט להירגע...... ותרגישי מה שבא לך

די לנסות להשתנות!!!!!!