אז אני כבר 10 חודשים עם ידידידידו.
בחור מקסים, כל הדברים ששנאתי באקס שלי - אין בו.
כלמיני דברים שתמיד רציתי שיהיו - יש.
פשוט אוצר.
.
הכרנו לגמריי במקרה, הוא דיבר איתי בפייסבוק, אמר שהוא זוכר אותי מאיזו יומולדת של חברה בגיל 14.. הוא טען שהלכנו לטייל ביחד ודיברנו,
אני אפילו לא זכרתי את היומולדת עצמה.
הוא למד צילום באיטליה וקבענו שכשיגיע לארץ ניפגש, סתם בשביל הכיף.
20.12.2011 קבענו וניפגשנו באלון הבודד.
ישבנו שם מעשר בלילה ועד עשר בבוקר רק מדברים, צוחקים ושותים קפה שחור.
לקראת הבוקר נרדמתי לחצי שעה וכשהתעוררתי נישקתי אותו.
כנראה אינסטינקט.
משם הכל התחיל.
היו לו שבועיים להיות בארץ והחלטנו לבלות אותם ביחד, כמה שיותר.
יום לפני שהוא היה צריך לחזור הוא אמר לי שאין סיכוי שהוא נוסע בלי שהוא יודע שאנחנו ביחד.
אני מבחינתי אמרתי שאין טעם כי יש לו 3 וחצי חודשים להיות באיטליה ואולי שווה לדבר כשהוא יחזור.
אבל הוא התעקש (ובואו נגיד ככה, הוא ממש טוב בלשכנע, שם לי אדל ברקע וגורם לי לבכות).
אז הוא נסע, ואמרנו שאין חוקים לקשר ושיהיה מה שיהיה.
3 וחצי חודשים חלפו להם ונישארנו משוכים ונאמנים.
אפריל 2012 הוא חזר ובילינו את אחד החודשים היותר אניטנסיבים וטובים בחיי - רק כיף וטוב ושמחה וכל החברים שלי התאהבו בו יחד איתי.
נכנס לי קצת צבע לחיים.
ואז הוא היה צירך לנסוע שוב, ואני כבר חושבת על דרום אמריקה המתקרבת ובאה ואומרת לו - שאין טעם להמשיך, ממילא זה יגמר.
אבל כמו שאמרתי, הוא ממש טוב בלשכנע.
אז הוא נסע לחודש והייתי חזקה ועצובה.
אבל זה עבר מהר והוא חזר :)
יוני 2012.
מאז הוא פה איתי ואנחנו צוות.
הוא הבדרן ואני הצוחקת.
הוא הצלם ואני המסתכלת.
אני שם והוא מחזיר אותי לפה.
דואג שלא אאבד את עצמי במחשבות.
יש יתרונות ויש חסרונות.
קשה לי להחליט.
אני חשבתי שלפני הטיול אצליח לעצור את כל הסערה ולהיפרד ממנו לטוס חופשייה.
אבל הצלחתי להבין שאסור לוותר על יחסים כאלו בלי אפילו לנסות.
אז אני טסה ב- 17.10.2012 לדרום אמריקה, מרכז אמריקה וארה"ב (כמה שאספיק) לחצי שנה.
ארגנטינה,
צ'ילה,
בוליביה,
פרו,
אקוודור.
ומשם.. לאן שהרוח תיקח אותי.
הכרטיס חזרה הוא מניו יורק אז אצטרך לעבור שם בדרך
וגם אני מבקרת את רוי ג'ו האגדי בלוס אנג'לס.
. . .
אני מאוד מבולבלת בתקופה האחרונה,
יש לי לחץ בראש.
אני מחפשת פגמים וגם מוצאת אצלו וזה מערער אותי.
אני מרגישה כאילו לקראת הסוף הכל מתפרק.
והעזיבה שלי לא תיהיה חלקה כמו שהייתי רוצה.
חצי שנה.
וההורים נשארים לבד.
זה קשה ומפחיד.
ואני אתגעגע.
רק שיגיע כבר ויעבור.
. . .
יאללה.
עדכנתי.
נתראה ברגעים כאלו שגורמים לי להיזכר בך בלוג.
נשיקות וחיבוקים!
M.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
