| 12/2007
אופק ילדותי - פרק 2
דירבנתי את ירח עוד ועוד, והוא כמעט קורא את מחשבותיי מאיץ ורץ מותיר על יוני ושיר הרכובים ענן אבק גדול. התעלמתי מקריאותיהם ודהרתי עם ירח לכיוון החוף. לא יכלתי לבקש מקום טוב יותר לגדול בו, מושב סמוך לתל אביב, על קו הים. יותר מכל אהבתי לצאת לטיולים ארוכים עם ירח, לצעוד על קו המים ולתת לרוח לשחק בשיערי. במיוחד עכשיו, כשערב, והשקיעה אמורה לבוא. משכתי במושכות במטרה לגרום לירח לחדול לרוץ וללכת יותר לאט, והוא נענה לדרישותיי בנאמנות. מרחוק ראיתי את יוני ושיר, דוהרים במהירות אף הם, כנראה כדי להשיג אותי. "תגידי, השתגעת?" אמר לי יוני בהתנשפות כאילו הוא זה שרץ עכשיו את כל הדרך. "הייתי חייבת להתפרק קצת." עניתי לו. "היי תראו, יש פה שקי שינה ותפוחי אדמה " אמרה שיר כשהיא מביטה אל תוך התיק שהיה תלוי על האוכף של ענן. "כנראה נשאר מהטיול. רוצים לארגן מדורה? נעביר כאן את הלילה." הצעתי. "טוב," אמר יוני "בתור מדריכה בצופים שיר תדליק לנו את האש." -"אין בעיה, רק תארגנו לי מיצית." שיר ענתה ושניהם הסתכלו עליי בידיעה ברורה שאני המעשנת ביננו, ולי אמורה להיות האש. "טוב מה המבטים?" אמרתי והושטתי לה את המיצית. תוך רבע שעה הייתה לנו מדורה לתפארת ותפוחי אדמה מושחלים על חוט ברזל דק בתוכה. אנחנו כבר היינו ישובים סביב המדורה על שקי שינה. "יוני, בא לך לקחת את חץ ולהביא גיטרה?" אמרתי לו כשאני משחקת עם החול בין אצבעותיי. "כן בדיוק חשבתי על זה, תגידי לא יפריע לך אם אני אביא את בן דוד שלי נכון? הוא בא אלינו לשבוע לפני שהוא מתגייס." חייכתי אליו במבט ממזרי "תביא, נראה איך הגנים אצלכם." יוני פרע את שערי בתנועה של דודות, שחרר את חץ וקפץ עליו במיומנות. "טוב, תשמרו על עצמכן בינתיים" אמר ודירבן את חץ עד כדי דהירה. "מה שלומך ילדונת? את קצת שקטה היום" אמרתי לשיר שישבה על אחד משקי השינה ונראתה עסוקה בעצמה מתמיד. "סתם, את יודעת. שוב בעיות בבית. ההורים שלי כבר התחילו בתהליכי גירושין." היא אמרה במבט עצוב. "אוי מאמי," אמרתי וחיבקתי אותה אליי "את יודעת שעדיף לך הורים מחייכים מאשר צעקות בבית. יהיה בסדר. את לא לבד." - " תודה שאת תמיד כאן אופק .." אמרה בזמן שמחיתי לה דמעה חצופה שזלגה על גומותייה בעקשנות. "אני תמיד כאן. טוב, בואי נצא מהדיכאון ונעביר נושא" אמרתי והדלקתי סיגריה. "רציתי לדבר איתך על משהו אופק.. " היא אמרה כאילו בהססנות. "דברי מאמי, אני מקשיבה." - "טוב," היא התחילה "את יודעת מי זה גיא מי"ב נכון?" -"זה לא הנודניק הזה שתמיד נכנס לכיתה מסתכל במבט של מינימום אני-מלך-העולם ויוצא?" אמרתי ושאפתי שוב מהסיגריה, הבטתי איך היא מתכלה לה לאט עם ליטופי הרוח. "כן," שיר חייכה "זה הוא. בקיצור, הוא התקשר אליי אתמול. לא הבנתי מאיפה הוא השיג את המספר, אבל הוא אמר לי שמצאתי חן בעיניו והוא רוצה שנדבר בבית הספר. אמרתי לו שלא מתאים לי, כי אני לא אוהבת את ההתנהגות שלו." חייכתי לעצמי. כמה הכנות התמימה שלה מקסימה. "אבל הוא אמר" המשיכה בהתעלמות מחיוכי, "הוא אמר שהוא היה רוצה שנכיר באמת. למה דעתך הוא התכוון?" -"טוב, אז ככה." עניתי לה במבט מהורהר. "או שהאידיוט מתכוון לסקס, או שהוא מתכוון שהוא לא באמת מי שהוא מראה כלפי חוץ. נראה לי שחבל להסיק מסקנות, דברי איתו בבית הספר, מה יש לך להפסיד." אמרתי תוך כדי שאני מועכת את הסיגריה על אבן שהייתה בקרבתי. קמתי, מנערת מעליי את החול, רצתי לעבר הים. הבטתי לאחור ושיר כנראה קלטה את כוונותיי. "משוגעת! יש מספיק זמן לפני שיוני יחזור?" שיר צעקה אליי "נו באמת שיר, גם אם הוא יחזור, זה לא שאת הולכת לעשות פה רחצת עירום סטייל אסקימו לימון." אמרתי בחיוך. פשטתי מעליי את החולצה, ובבגדים תחתונים נכנסתי אל המים. שיר התעכבה לרגע כאילו חושבת פעמיים . עד שקמה, פשטה את בגדיה ורצה אחרי. אהבנו את החוף של המושב. החול היה כל כך מלטף ונעים למגע, גם בתוך המים. המים היו מתוקים וצלולים, שמרנו על החוף שלנו בקנאות. חצי שעה נהנינו מהמים שהספיקו להתחמם מהשמש היוקדת במהלך שעות היום, עד שהתחלתי לתהות לגבי יוני. "אופק, בואי נצא. מתחיל להיות קריר." שיר אמרה ויצאנו לעבר המדורה והבגדים. ולפתע, ממש על פי חוקיו של מרפי, הגיח יוני בדהירה עם חץ כשהוא מרכיב איתו עוד מישהו שנושא על גבו גיטרה בנרתיק. שיר רצה אל עבר שקי השינה במטרה להסתיר את עצמה ולהתלבש, ואילו אני הייתי עסוקה בלהסתכל מי זה שמגיע עם יוני. "וואו איזה כיף לי, סטרפטיז חינם. אתן מארגנות משהו ולא ידעתי?" יוני אמר וצחק. אבל אני הייתי עסוקה במשהו אחר, עייני היו פעורות בתדהמה. "מה את עושה כאן?!" אמר לי במבט נדהם בן הדוד של יוני.
| |
|  כינוי:
בת: 33 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
