| 12/2007
אופק ילדותי - פרק 7
כך עבר שבוע. אני ויהל התעלמנו בשנאה מובהקת אחד מהשני, אמיר החל לבוא אלינו הביתה יותר, כמובן בתור חבר רגיל של סהר ולא בן זוג, ורוב הזמן פקחתי עין שאף אחד לא נכנס לחדרו של סהר ושתהיה להם מעט פרטיות. היום יום שישי. פעם אני נוף ויוני נהגנו ללכת לטיול סוסים על חוף הים ואז לעשות חזרות עד כניסת השבת. נוף נהגה להצטרף אלינו לחזרות ולעיתים אף להופעות בליווי נגינת הכינור שלה. היא הייתה קסומה. בכיתה ה' אני ונוף נתפסנו מעשנות בסתר. ההורים שלנו הסיקו יחד שיש לנו יותר מדי זמן פנוי, והחליטו לרשום אותנו לחוגים במרכז המוזיקה בת"א. אני בחרתי ללמוד פסנתר, ונוף בחרה כינור. בהתחלה שנאנו לבוא לשם. אך במהרה התאהבנו במקום ושרצנו שם יותר ויותר. כמובן שזה לא מנע מאיתנו להמשיך לעשן, אבל זה עשה עימנו חסד בהמון תחומים אחרים. אבל כל זה התנפץ לי בפנים ביום אחד, באשמתו. אני אשנא את יהל לנצח. לאחר שנוף עזבה אותי, נשארנו אני ויוני להמשיך את המסורת, וים הצטרף אלינו לטיולי הסוסים עם השנים. ים היה הבן אדם הכי מצחיק שהכרתי. היו לו עיניים כחולות וראסטות בלונדיניות עד הכתף, וזיפים. שבלונדיניים אף הם. הוא היה שחום ושרירי, כי אהב לשחק כדורסל. ים כבר השתחרר מהצבא, אך לא היה בכוונתו לעזוב את המושב. את ים הכרתי עוד כשהיה בבית הספר, כמה שכבות מעליי, ומהר מאוד נעשנו חברים טובים. הוא היה בן אדם של טבע. השעה הייתה 10 בבוקר, לאחר שהתעוררתי ועישנתי את הסיגריה הראשונה של הבוקר, יוני וים באו והלכנו יחד לחווה. לקחתי את חץ, הסוס שלי, ועוד שני סוסים עבור ים ויוני ויצאנו לדרך. "מצטער שלא באתי להופעה, הייתי עם החברה.. איך היה לכם?" ים שאל בעודנו מטיילים על החוף. "בסדר גמור. היו כמה הפתעות, אבל ההופעה עצמה הלכה אחלה." עניתי לו בחיוך. "הפתעות?" ים שאל ויוני הביט אליי אף הוא במבט תוהה. "באמת מה קרה לך אז אופק? פתאום התהפכת." "לא משנה עזבו..." עניתי להם. הם לא שאלו יותר מדי שאלות, היו כבר רגילים לזה שאני לא חושפת יותר מדי מעצמי. בפני אף אחד, לעולם. רק עם נוף זה היה אחרת. "מי זו החברה שלך, ים? מישהי חדשה?" מיהרתי להחליף נושא. "לא, את דווקא תופתעי לשמוע. יעל, מהחווה שלכם" הוא השיב בחיוך נבוך. היא לא מפספסת שניה, חשבתי לעצמי וחייכתי. "מה את מחייכת? את יודעת משהו שאני לא יודע? היא בשב"כ נכון? ידעתי. היא הייתה נראית לי חשודה." אני ויוני צחקנו. איך הוא אוהב להסיק את המסקנות האלו. "מה איתך גבר? אין לך חברה?" שאל ים את יוני. "לא, איזה. אף אחת לא מספיק מעניינת אותי, כולן שיטחיות אתה יודע. חוץ מאופק, אבל אופק לא בעניין שלי. נכון בייב?" -"נכון" אמרתי והוצאתי לו לשון. "חריפה" ים צחק. אחרי שהחזרנו את הסוסים אל החווה , ים נשאר שם עם יעל ואני ויוני הלכנו לנגן קצת בביתו. בדרך כמנהגי פתחתי את תיבת הדואר של משפחת פלד, שהכילה רק את אמא של יוני ואותו, כי ההורים שלו התגרשו, הוצאתי את הדואר ועברתי בעיניי על המכתבים. את החשבונות הנחתי במטבח ואז נתקלתי במעטפה שונה. מעטפה צבאית. "לאדון פלד - ת.ד 34 מושב נעמה" קראתי את המתנוסס עליה בלורד שחור. "יוני!" צעקתי. "קיבלת פה מכתב מהצבא, מה זה אמור להיות? את הצו הראשון קיבלת מזמן" -"תביאי אותו לחדר נראה במה מדובר" יוני צעק לי חזרה. הלכתי על החדר והתיישבתי על המיטה של יוני. הושטתי לו את המעטפה. יוני היה עסוק בכיוון מיתרי הגיטרה. והנהן לי לפתוח את המעטפה ולבדוק במה מדובר. קרעתי את המעטפה מהר.
" לכבוד יהל פלד " קראתי בקול. "אה, זה ליהל. גם הוא פלד למקרה שלא ידעת. אבא שלי ואבא שלו אחים." יוני אמר. אך לא שמעתי. הייתי עסוקה בהמשך המכתב.
"לכבוד יהל פלד,
אנו מודיעים לך בראש מורכן, שבעקבות נפילת אחיך, רס"ר אביהו פלד ז"ל שנפל בעת מילוי תפקידו בתאריך ה 16.8.06 - תצטרך לעבור מספר פגישות עם קצין בריאות נפש צבאי שיתנו לנו מושג לגבי כשרותך לשרת ביחידה קרבית בצה"ל. המפגש הראשון יערך ביום רביעי, 13.1.08 , אתה מתבקש לאשר הגעתך באחד המספרים שלרשותך- ..."
ברגע הזה הפסקתי לקרוא. המכתב נשמט מידיי הרועדות. ה16.8.06. זה התאריך בו יהל עזב את אילת, עזב את נוף. הבנתי כל כך הרבה דברים במכה. התעלמתי מקריאותיו של יוני אליי ורצתי אל הים. ישבתי וחשבתי שם על הכל. על כל הכעס הבלתי מוצדק על יהל, על שאיבד שניים מהאנשים הכי חשובים לו בעולם במכה. הפעם לא בכיתי. רק רעדתי. הבטתי אל הים בעיניים שקועות ורעדתי. כעבור שעה לכל היותר, כניסת השבת התקרבה. הלכתי לביתי וכשהגעתי נכנסתי למקלחת, שוטפת מעליי את התגליות החדשות. אחרי הקידוש וארוחת השישי ישבתי קצת בחדר על אחד הערסלים התלוים מהתקרה וקראתי מהספר האחרון שקניתי, "מלכת החומוס ומלכת האמבטיה" של אילן הייטנר. אהבתי אותו. בדיוק כשהעברתי דף צלצול הפלאפון הסיט את תשומת ליבי. זה היה יוני שהזכיר לי שקבענו לצאת היום למסיבה, אני הוא יהל ושיר. לא הייתי טיפוס של מסיבות בדרך כלל, אבל כשיוני מבקש אני לא אומרת לא. התלבשתי והתאפרתי, וירדתי לבקש כסף מאבא. אבא העביר לי את ההרצאה הרגילה על אלכוהול וסמים ונתן לי מבוקשי. אחר כך עליתי לנגן בפסנתר עד שיוני יבוא לאסוף אותי. כעבור חצי שעה סהר קרא לי ואמר שיוני מחכה בחוץ. הוא חיבק אותי בחום ולחש לי "שמרי על עצמך, את כל מה שיש לי." כל כך אהבתי אותו ואת העובדה שהתקרבנו. יצאתי אל עבר הפג'ו הירוקה של יוני, והתיישבתי בכסא שלצד הנהג שהיה שמור לי כרגיל. חיבקתי את יוני לשלום, וכשהסתובבתי לעבר הספסל האחורי לומר גם לשיר, נתקלתי בעיניו של יהל. לא יכלתי להסיר מהם את מבטי. "מה את מסתכלת עליי?" יהל שאל.
| |
|  כינוי:
בת: 33 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
