|
| 1/2008
אופק ילדותי - פרק 10
"מה מאוהבת מה - אתה יודע שהוא היה החבר של נוף. איך אני יכולה להתאהב בו. מה יש בו בכלל. אין בו כלום." אמרתי, תוהה אם אני מנסה לשכנע את עצמי או את סהר. "מסתבר שללב אין מין או זיכרון אופק ... אל תברחי מעצמך. אל תברחי אף פעם." סהר הביט בי בעיניים חכמות. הגיע כבר הלילה, ואמא סיפרה שלא נראה שהשביתה תבוא אל קיצה בקרוב. עליתי למיטה וחשבתי על כל מה שסהר אמר לי לגבי יהל. אולי הוא צודק... לא. הוא לא יכול להיות צודק. כי נוף הייתה הנפש שלי, ואת מה ששייך אל נוף אף פעם לא אקח. למחרת בבוקר יוני התקשר אליי ואמר שיוצאים לתל אביב ושלאחד החברים של ים יש בית ריק. כהרגלנו את היום ביליתי בנגינה ובטיפול בסוסים בחווה, אפילו יצאתי עם שיר לטיול בשטח עם הטרקטורון, ובסביבות 8 בערב חזרתי, התקלחתי, התארגנתי ויוני כהרגלו צפר לי מלמטה. הלכנו אני יוני וים. שיר שונאת להיות במקומות שבהם היא לא מכירה לפחות חצי מהנוכחים. הגענו למקום וים היה הראשון להכנס. "הופה תראו מי נכנס הרגע ים ראסטה בכבודו ובעצמו" צעקה מישהי שנראית מעל גיל 20, היא ישבה בין מעגל של עשרה אנשים לכל היותר, בנים ובנות, שישבו על ספות במה שנראה כמו הסלון של הבית ועישנו נרגילה ושתו קצת. ים ניגש אלייה ונישק אותה בפה. התפלאתי, הרי ים עם יעל. כשראיתי שהוא מנשק את כל הנוכחים בפה הבנתי שזה איזשהו מנהג בין קבוצת החברים ההזויה הזו.
"את מי הבאת איתך יםים?" בחור שהזדהה מאוחר יותר בשם ארד, עם עיניים חומות מלוכסנות ושיער שטני קצוץ, שאל. ים הציג אותנו בפני כל החבר'ה שלו. "נעים להכיר. השאר נמצאים למעלה." ארד אמר וחייך. ים החליט שנעלה למעלה להגיד שלום לשאר הנוכחים. עלינו אל הקומה העליונה ונכנסנו לחדר שים הציג כחדר של רועי, חבר שלו, בעל הבית. נכנסו אל החדר ומסכת עשן כבדה אפפה אותנו. שלושה חבר'ה, שני בחורים ובחורה אחת, יושבים על מיטה מתקפלת רכונים אל שולחן קטן אחד מהם מסניף משהו שנראה כמו קוקאין, השני מעשן בנג, והשלישית מביטה על הבחור עם הבנג כאילו ממתינה שיסיים ויעביר לה. לרגע נדהמתי. אני זוכרת פעם בטיול לעתלית עם נוף, מישהו שם הציע לנו חשיש ועישנו כל אחת כמה שאכטות. זה לא ממש עשה משהו ואחר כך התברר שבתוך הנייר המגולגל יש טבק סיגריות רגיל והבחור הרצה לנו על כמה לא בסדר מה שעשינו וכ'ו. הבטתי על יוני וים, ים שכנראה רגיל אל העניין ניגש אל השלושה, אמר שלום לכולם והסניף אף הוא שורה של קוקאין. אני ויוני עמדנו בפה פעור. חשבתי שהראסטות והשרוואלים והצמיד עליו חרוט "ילד פרחים" הם רק עניין של סטייל. מסתבר שים ילד פרחים ועוד איך. "נו? למה אתם מחכים? בואו תצטרפו" ים חייך אליי. יצאתי החוצה וגררתי את יוני איתי. ירדנו לקומה למטה, האנשים נראו שם קצת יותר סאחים. התיישבנו בינהם ובמהרה שקענו בשיחה על סוסים, ספרים, מסיבות טובות שיש בזמן הקרוב, עד שהבחנתי ביוני נעלם עם אחת הבנות שהיו במקום לקומה העליונה תוך כדי שהם מחזיקים ידיים. הלכתי גם אני למקום מרוחק מעט והדלקתי סיגריה. ישבתי לבדי ומחשבותיי נדדו אל יהל. ממש חלמתי בהקיץ. כשהבנתי באיזה מצב אני נמצאת עיניי נצצו והמחנק בגרון איים להתפרץ. אני מאוהבת ביהל. אני מאוהבת בחבר של הנפש שלי שהלכה לי. וזה לא מפליא, הרי היינו כל כך דומות . היא הייתה אני ואני הייתי היא. הסתגרתי באחד החדרים מעשנת בצרורות סיגריה אחר סיגריה, לא ידעתי מה אני עושה עם עצמי. איך אני מתגברת על יהל. כי אני הרי חייבת להתגבר עליו. אין סיכוי שיקרה ביננו משהו. לעולם לא. איכשהו מצאתי את עצמי מתהלכת בבית. נכנסתי אל החדר שבו ים נשאר בשלב מוקדם יותר של הערב. הארבעה כולל ים היו בעולם משלהם. התיישבתי לידם והנחתי את ראשי על ים. ים החזיק בקבוק קטן שהפיה שלו בצורת טפטפת, על תוית הבקבוקון היה רשום L.S.D . שאלתי את ים מה זה עושה, והוא רק חייך. הבנתי שזה עושה טוב. לקחתי מידיו את הבקבוק, ושפכתי טיפה אחת על הלשון, כי קראתי איפושהו שככה משתמשים בl.s.d . חיכיתי זמן מה וראיתי את צבעי החדר ואת הציורים בלונגים הפסיכודליים שהיו תלויים שם מתחילים להמרח. אבל זה לא הספיק לי, המצב הנפשי שלי נותר עגום. החלטתי לקחת עוד טיפה אחת. לקחתי את הבקבוקון, וניסיתי להוציא טיפה, אך נראה שהפיה לא הייתה מחוזקת וכמעט כל תכולת הבקבוק נשפכה אל פי. לרגע הרגשתי כאילו מישהו מצית את כל האיברים הפנימיים שלי באש, החדר הפך מהר מאוד למערבולת של צבעים שהסתובבה במהירות מסחררת, ניסיתי לדבר ולא הצלחתי, שמעתי רעשים באוזניים, כאילו מישהו צורח לתוך מקרופון בשיא הווליום אל תוך האוזניים שלי. פתאום הרעש נפסק. שקט מוחלט. לא שמעתי את עצמי נושמת או את הלב שלי פועם. עיניי נותרו פקוחות אך מערבולת הצבעים הפסיקה להסתחרר ואת מקומה תפס חושך או מסך שחור. פי התייבש לחלוטין ולא יכלתי לנשום. לפתע הרגשתי את ראשי נחבט ברצפה, ויצאתי מהכרה.
| |
|  כינוי:
בת: 31 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
