I hate this place, this zoo, this prision, this reality, whatever you wanna call it

אני על סף להתשגע

פשוט

כל המשחקים האלה של הקלילות ושהכל בסדר הם זיוף גדול

אולי אפילו גובל בטמטום

מה אני עושה עכשיו? למה עדיין כל כך כואב לי?

מה אני דביל שלא יודע להתגבר?

אני לא מספיק חכם כדי להבין שהכל נגמר? למה אני עדיין מחכה? למה כל טלפון וכל הודעה מקפיצה אותי כאילו שזאת היא, והנה אנחנו מדברים.

או לפחות מתקשרים איכשהו.

אני עדיין אוהב אותה לעזאזל, אני עדיין חושב עליה בכל רגע פנוי, אני עדיין רוצה אותה לידי, מחבקת, מבינה, אוהבת.

אלוהים אני כל כך טיפש.

 יש לי יותר שאלות מתשובות

יש לי יותר סימני שאלה מסימני קריאה

אני לא יכול עם כל זה יותר, פשוט לא יכול.