זה מצחיק
אבל אם מסתכלים על זה כל מה שיש לי זה הבלוג הזה, הפועל, ובירה.
זה מצחיק אבל הלבד הזה גורם לי להיות יותר ויותר עצבני וכועס ובתוך עצמי.
זה מצחיק אבל אם לא היה לי את הפועל הייתי משתגע
זה מצחיק אבל העבודה לא גרמה לי להיות יותר מאושר, או יותר שמח.
אני מתוסכל ממנה, ועבר רק שבוע מאז שהתחלתי לעבוד, אני בוכה כשלא רואים כשאני מבין במה אני עובד בגיל שלי, כאילו שעל כל הטעויות שעשיתי כל החיים שלי אני צריך לשלם עכשיו.
הרי בגלל שלא הייתה לי עבודה...
וזה מרתיח אותי, זה גורם לי לצרוח על כל העולם.
הרי אני הרבה יותר ממה שאני עכשיו, יש בי כל כך הרבה, ושום דבר לא ממומש(וזה מתחיל לתסכל ברמות כי אני יודע שאני שווה, וכנראה שרק אני)
זה מצחיק אבל אני צריך כל כך הרבה אנשים שהייתי בשבילם והם היו בשבילי והם פשוט נעלמו.
ולי אין אומץ או כוח להתקשר ולדבר איתם, ולהגיד להם שרע לי, ולבד לי, ומבולבל לי. אז אני שומר הכל בבטן(ויש כל כך הרבה, כולל דברים שאני לא יכול לכתוב אפילו פה, אבל לעצמי למגירה אני כותב)
זה מצחיק אבל בגלל שהייתי תקוע רק במערכת היחסים הזאת הרסתי קשרים, וזה עושה לי כיווץ בלב, כי בתכלס נשארתי קרח מכאן ומכאן.
(את יכולה לחשוב כמה שאת רק רוצה שאני מרחם על עצמי, או שאני משחק אותה מסכן, או שאני ממורמר על דברים שהם באשמתי,את יכולה לחשוב עלי כל מה שאת רק רוצה, זה ממש לא מזיז לי)
ואם שואלים אותך למה בכית , ואתה מתעקש שנכנס לך אבק לעיין, ולא מאמינים לך, נכון שעדיף לשתוק?
מעגלים ומעגלים ומעגלים שוב
ופחדים ישנים
וכעס
בחיים שלי לא כעסתי ככה
לא על עצמי ולא על אחרים
ומעגלים מעגלים מעגלים, אני בטוח שהייתי פה פעם, אני בטוח שעברתי את כל זה, אני בטוח שכאב לי ככה, אני בטוח שצרחתי ככה בפנים, אני בטוח שהלב שלי דימם ככה פעם, ואני בטוח במאה אחוז שכתבתי את אותם דברים
וכל מיני צבעים
כל מיני צבעים
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
