עוד מעט ירד גשם
החתולה של השכנים מייללת כבר שלושה ימים מול החלון שלי.
פעם היא נכנסה לחדר שלי דרך החלון.
יכול להיות ששוב הכל יחזור על עצמו, יכול להיות שאני אבהל מכל דבר שאני עושה, מכל קול שאני שומע, מכל חלום או סיוט.
עוד מעט ירד גשם
אני אוהב את החורף, את עצמי הרבה פחות, פעם אהבתי יותר, הייתה תקופה שאפילו מאוד אהבתי את עצמי.
עוד מעט ירד גשם
הייתה תקופה ארוכה ששנאתי את איך שאני נראה
את השיער שלי
את הפנים שלי
את המבט שלי
לאט לאט הבנתי שיש דברים יפים ומיוחדים בי, ואז קרה מה שקרה וכל הביטחון שהיה לי נעלם, ושוב לאט לאט הבטחון עלה ועלה ואיכשהו הבנתי שזה מי שאני, לטוב ולרע.
כרגע אני לא מסתכל יותר במראה, זה לא היופי או האי יופי שמפריע לי, זה עצם זה שיש לי צורה.
כן כן, עצם זה שיש לי צורה ואני מוחשי מפריע לי מאוד, אני יודע שזה נשמע חולני, אבל אלה התחושות כרגע.
אנשים מתים ונולדים בחורף, אנשים מתים ונולדים גם בקייץ, לפעמים נראה שבאביב לא נולדים אלא באים לעולם,
כשהמוזיקה נעשת יותר ויותר קיצונית ולא מלודית אני מבין שאני מאוד כועס ומתוח, רק שאין לי מושג למה אני כל כך מתוח וכל כך כועס, והכי אני לא יודע לאן אני הולך מכאן.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
