I hate this place, this zoo, this prision, this reality, whatever you wanna call it

חשבתי שיש לי המון בראש

מתברר שיש לי רק ביורק

וזה מצחיק כי פעם לא אהבתי אותה, ועכשיו כל מה שיש לי זה ביורק

ביורק ומקומות המסתור שלה.

אני משנה את הטעם המוזיקלי ואת מצבי הרוח באותה תדירות, אני מרגיש בתוך כלא, כלא שהוא אני, וזה דיי מבהיל.

אחרי שחשבתי שהתקדמתי אני מגיע למקומות מוזרים ומפחידים.

בשיחה האחרונה היא טענה שאני נוטה לבחור בנות גבריות מתוך פחד, עד עכשיו לא הבנתי למה היא התכוונה, ואני חופר בראש שלי, הדבר הכי קרוב שמצאתי הוא שאני בעצם הומו ומרוב פחד לעשות את הצעד אני מחפש נשים גבריות כדי לספק גם את עצמי וגם את החברה, אולי אני טועה ,פסיכולוג אני לא, ואני דיי מפחד לשאול אותה למה היא התכוונה, יותר נכון מתפדח, או מתבייש.

אני דיי שוקל לעזוב אותה, היא מבלבלת אותי יותר מאשר עוזרת, היא מובילה אותי למקומות שאני לא רוצה להיות בהם, היא גורמת לי לפחד מעצמי מפעם לפעם.

צמחו לנו תפוזים בגינה, והיום אכלתי תפוז מהעץ פעם ראשונה

פירות שלא עברו ריסוס טעימים יותר מהפירות שריססו להם את הצורה.