איזה ימים מטורפים
בקושי יש לי זמן לעצמי, אני תמיד נוסע , או בדרך לאנשהו, אני תמיד עם האמפי3 שלי, או תמיד עושה משהו.
יש לי להגיש עבודה לעוד שבועיים, עבודה דיי גדולה, ואני אפילו לא יודע איך לגשת אליה.אני גם צריך להכין מצגת מטורפת וגם אליה אני לא יודע איך לגשת.
יש לי מבחן על מושגי יסוד ביהדות עוד מעט, וזה דיי מלחיץ אותי, יש לי חוברת עם מושגים, יש לי חומר מכל מיני מקומות, ואני פשוט משקשק.
מהלימודים לעבודה ללימודים ועוד לתקוע בזמן הזה גם משחקים של הפועל, זה מטורף מדי, אני על יותר מדי קפה ויותר מדי בירה(אבל רק בערבים, ורק בירות משובחות, וגם לא כל יום, זה גם משמין וגם לא בא לי להיות שיכור) והכי גרוע שהמון זמן לא עישנתי ודיי שכחתי איך זה ופתאום חזרתי לעשן, אולי בגלל לחץ.
הפסיכית שלי ועוד כמה אנשים החליטו שאני נשי מדי, וזה דיי מצחיק.
הייתי אצל ידידה שלי, ויצא שנרדמתי אצלה, חיבקתי אותה כמה פעמים, חיבוקים הכי תמימים שיש, והיא טוענת שיש לי מגע של אישה, לא רציתי לשאול אותה למה היא מתכוונת.
והפסיכולוגית שלי בכלל השתגעה, היא טוענת שיש לי המון סממנים של אישה, ואם חשבתי איי פעם להיות אישה, או האם לבשתי בגדים של אישה, וזה משגע אותי, כי זאת הפסיכולוגית השנייה ששואלת אותי את זה.
לא מספיק שיש לי בעיות עם הזהות המינית שלי, עכשיו מסבכים לי את המוח עוד יותר.
לא שאני חושב על להיות אישה, או שחשבתי איי פעם, אבל זה דיי מטריד.
ובכלל זה גורם לי לחשוב, אם הייתי אישה, איך היו קוראים לי?
התחלתי לשמוע אמביינט ונוייז, אני כמעט שלא מסוגל לשמוע מילים, או שירה, וזה מוזר לי לאללה.
וזהו
שיהיה
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
