I hate this place, this zoo, this prision, this reality, whatever you wanna call it

איזה ימים מטורפים

בקושי יש לי זמן לעצמי, אני תמיד נוסע , או בדרך לאנשהו, אני תמיד עם האמפי3 שלי, או תמיד עושה משהו.

יש לי להגיש עבודה לעוד שבועיים, עבודה דיי גדולה, ואני אפילו לא יודע איך לגשת אליה.אני גם צריך להכין מצגת מטורפת וגם אליה אני לא יודע איך לגשת.

יש לי מבחן על מושגי יסוד ביהדות עוד מעט, וזה דיי מלחיץ אותי, יש לי חוברת עם מושגים, יש לי חומר מכל מיני מקומות, ואני פשוט משקשק.

מהלימודים לעבודה ללימודים ועוד לתקוע בזמן הזה גם משחקים של הפועל, זה מטורף מדי, אני על יותר מדי קפה ויותר מדי בירה(אבל רק בערבים, ורק בירות משובחות, וגם לא כל יום, זה גם משמין וגם לא בא לי להיות שיכור) והכי גרוע שהמון זמן לא עישנתי ודיי שכחתי איך זה ופתאום חזרתי לעשן, אולי בגלל לחץ.

הפסיכית שלי ועוד כמה אנשים החליטו שאני נשי מדי, וזה דיי מצחיק.

הייתי אצל ידידה שלי, ויצא שנרדמתי אצלה, חיבקתי אותה כמה פעמים, חיבוקים הכי תמימים שיש, והיא טוענת שיש לי מגע של אישה, לא רציתי לשאול אותה למה היא מתכוונת.

והפסיכולוגית שלי בכלל השתגעה, היא טוענת שיש לי המון סממנים של אישה, ואם חשבתי איי פעם להיות אישה, או האם לבשתי בגדים של אישה, וזה משגע אותי, כי זאת הפסיכולוגית השנייה ששואלת אותי את זה.

לא מספיק שיש לי בעיות עם הזהות המינית שלי, עכשיו מסבכים לי את המוח עוד יותר.

לא שאני חושב על להיות אישה, או שחשבתי איי פעם, אבל זה דיי מטריד.

ובכלל זה גורם לי לחשוב, אם הייתי אישה, איך היו קוראים לי?

התחלתי לשמוע אמביינט ונוייז, אני כמעט שלא מסוגל לשמוע מילים, או שירה, וזה מוזר לי לאללה.

וזהו

שיהיה

יותר מכל דבר אחר

לפעמים משחק כדורגל גורם לך לחייך כמו שלא חייכת במשך המון זמן

זה מסיר קליפות, וכעסים, ועצבים . זה עושה אותך רגוע(ואת האמת גם עייף כי לא נרדמתי עד 4 בבוקר)

ראיתי את המשחק עם חברים בדרום , ואפילו גרדו לי את הגב, שזה מוי כייף

שיהיה שבת שלום

סלים טועמה סלים

אנחנו

אותך

אוהבים

(תודה על המשחק של החיים שלי, תודה על השמחה הענקית שהענקת לי, תודה על זה שסידרת לי את הסוף שבוע הכי נפלא שרק יכול להיות)

חשבתי שיש לי המון בראש

מתברר שיש לי רק ביורק

וזה מצחיק כי פעם לא אהבתי אותה, ועכשיו כל מה שיש לי זה ביורק

ביורק ומקומות המסתור שלה.

אני משנה את הטעם המוזיקלי ואת מצבי הרוח באותה תדירות, אני מרגיש בתוך כלא, כלא שהוא אני, וזה דיי מבהיל.

אחרי שחשבתי שהתקדמתי אני מגיע למקומות מוזרים ומפחידים.

בשיחה האחרונה היא טענה שאני נוטה לבחור בנות גבריות מתוך פחד, עד עכשיו לא הבנתי למה היא התכוונה, ואני חופר בראש שלי, הדבר הכי קרוב שמצאתי הוא שאני בעצם הומו ומרוב פחד לעשות את הצעד אני מחפש נשים גבריות כדי לספק גם את עצמי וגם את החברה, אולי אני טועה ,פסיכולוג אני לא, ואני דיי מפחד לשאול אותה למה היא התכוונה, יותר נכון מתפדח, או מתבייש.

אני דיי שוקל לעזוב אותה, היא מבלבלת אותי יותר מאשר עוזרת, היא מובילה אותי למקומות שאני לא רוצה להיות בהם, היא גורמת לי לפחד מעצמי מפעם לפעם.

צמחו לנו תפוזים בגינה, והיום אכלתי תפוז מהעץ פעם ראשונה

פירות שלא עברו ריסוס טעימים יותר מהפירות שריססו להם את הצורה.

השיחות שלי עם אנשים לא סובבות סביבי, התעייף לי מלדבר עלי, אני מדבר על דמוקרטיה, ועל ממשל, ועל אנשים שסובלים בארץ הזאת.

אני מדבר על פרחים וציפורים ועל זה שאני רוצה לסדר את הגינה ולשתול בה עגבניות ובצל.

אולי זה מה שאני צריך, חיים פשוטים ושקטים, לעבוד בגינה, ללכת ללימודים, לעבוד בשביל להגשים כמה חלומות וזהו.

אולי אני לא צריך לחשוב על אהבה, ומשפחה, ושקט, אולי אני קודם כל צריך ליצור את השקט שלי.

המוכר בחנות הירקות אמר לי שהתייפתי, שאלתי אותו למה הוא מתכוון, והוא רק חייך ואמר שהתייפתי, והחיוך מאוד יפה לי, אני לא יודע על מה הוא מדבר, אבל זה גרם לי לחיוך גדול יותר, שילמתי לו על הפירות שקניתי והלכתי משם דיי שמח.

קל לשמח אותי בזמן האחרון, כמו שקל להעציב אותי.

קל לגרום לי לחשוב על דברים חיוביים שיבואו וקל לגרום לי לכעוס , להתעצבן, ולא להבין מה אני עושה בעולם המטורף הזה.

אני לא כותב על המשפחה שלי במודע

בקושי על אחותי או אבא שלי או עוד אנשים, קשה לי לחשוב עליהם כמשפחה, אפילו שאני אוהב אותם מאוד.

ואבא שלי נהיה מקסים מיום ליום, ודואג, ומבין, וזאת נחמה קטנה בימים האלה.

(ועצם זה שהכנסתי מכביסט ליציע של הפועל עשה לי את השבוע אבל זה לפעם אחרת)

אחותי טוענת שנהייתי מאוד עצבני, שפעם הייתי משוגע חמוד ועכשיו אני פקעת עצבים שכל דבר גורם לי להתפרץ, וזה מוזר כי אני אדם שקט, ולא מתפרץ, וכמעט שלא מתעצבן, אבל התקופה האחרונה בילבלה אותי, הלחיצה אותי, והוציאה ממני הרבה גועל, ואני לא ממש אוהב את זה.

נו

שיהיה

עוד מעט ירד גשם

החתולה של השכנים מייללת כבר שלושה ימים מול החלון שלי.

פעם היא נכנסה לחדר שלי דרך החלון.

יכול להיות ששוב הכל יחזור על עצמו, יכול להיות שאני אבהל מכל דבר שאני עושה, מכל קול שאני שומע, מכל חלום או סיוט.

עוד מעט ירד גשם

אני אוהב את החורף, את עצמי הרבה פחות, פעם אהבתי יותר, הייתה תקופה שאפילו מאוד אהבתי את עצמי.

עוד מעט ירד גשם

הייתה תקופה ארוכה ששנאתי את איך שאני נראה

את השיער שלי

את הפנים שלי

את המבט שלי

לאט לאט הבנתי שיש דברים יפים ומיוחדים בי, ואז קרה מה שקרה וכל הביטחון שהיה לי נעלם, ושוב לאט לאט הבטחון עלה ועלה ואיכשהו הבנתי שזה מי שאני, לטוב ולרע.

כרגע אני לא מסתכל יותר במראה, זה לא היופי או האי יופי שמפריע לי, זה עצם זה שיש לי צורה.

כן כן, עצם זה שיש לי צורה ואני מוחשי מפריע לי מאוד, אני יודע שזה נשמע חולני, אבל אלה התחושות כרגע.

אנשים מתים ונולדים בחורף, אנשים מתים ונולדים גם בקייץ, לפעמים נראה שבאביב לא נולדים אלא באים לעולם,

כשהמוזיקה נעשת יותר ויותר קיצונית ולא מלודית אני מבין שאני מאוד כועס ומתוח, רק שאין לי מושג למה אני כל כך מתוח וכל כך כועס, והכי אני לא יודע לאן אני הולך מכאן.