פתאום דברים נכנסים לפרופורציה, פתאום אתה מבין שיש דברים חשובים יותר מפרידה או מלבד.
היום כמעט מתתי, אבל ממש כמעט מתתי, הייתי בטוח שאני נחנק למוות ולא רואה את אור השמש שוב.
וזה הבהיל אותי מאוד.
פתאום קלטתי שטוב לי לבד, שאני מספיק לעשות דברים שלא עשיתי
שאני לא צריך אותה לידי כדי לדעת מה אני שווה.
וזה מעודד אותי
זה מרגיש לי כתחילת תהליך החלמה, או אמצע, או אולי סוף
זה מרגיש שהשרירים הנפשיים שלי מתחילים להתחזק ולהתפתח, וזה גורם לי לחייך.
מבחינה בריאותית כמובן שלא משהו, אני בקושי מצליח להרדם, וכשאני מצליח אני מתעורר מהחנק של עצמי או מהשיעול של עצמי.
לקח לי כמה זמן להבין את עצמי, ואת הקשיים שלי, ואת זה שאני היסטרי.
היא לא היתה טובה בשבילי
אנחנו הולכים בשבילים אחרים
כנראה שלא הינו צריכים להפגש באמצע הדרך אבל נפגשנו, וצריך לשכוח מזה, צריך להבין שזהו, זה לא יחזור, היא בחיים לא תאהב אותי שוב, וכנראה שהיא הפסידה, לא אני
קשה לי להגיד את זה אבל פתאום אני מסוגל, אפילו לצעוק את זה אני מסוגל
בכל זאת עייף לי מאוד ואני צריך חופש במקום אחר, ולראות אנשים אחרים, ולקבל כמה חיבוקים שדיי חסרים לי.
אע ודור אם אני אמות בימים הקרובים בגלל התקף אסטמה מטורלל כל הדיסקים שלי עוברים בירושה אליך
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
