אחרי אתמול אני פשוט צריך לשתוק, לא להגיד מילה.
והם ישאלו למה אני לא מדבר, ואני רק אחייך ואשפיל מבט.
אני הרי מומחה בזה.
פעם שתקתי שלושה ימים, לא אמרתי מילה, גם באינטרנט לא הייתי, מסע לנפש פנימה .
נפש?
בדיחה
ופתאום אני נזכר
x files
כל האקסיות והאהבות שלי מתערבבות לי במוח, כמה משפטים, כמה מקומות, כמה שירים ששמענו יחד. וזה דיי מבהיל, בשלב כלשהו מתרגלים לזה, עם מ' אנ מדבר מדי פעם, היא מאוהבת עכשיו ואני מאוד שמח על זה, מגיע לה האושר הזה, כל כך מגיע לה.
את ל לא ראיתי עשר שנים לפחות, אהבה של בן 18 , אהבה מוזרה שגרמה לי לדעת שאני לא מבין כלום.
על ש אני לא רוצה לדבר, מספיק לי, יותר מדי כאב בפנים ואין עם מי לדבר על זה.
ופתאום נתקעים לי סרטים שלמים בראש
אני הולך על החוף, השיער הארוך שלי מתנופף ברוח, הנה פה חלק שיער בצבע סגול, ושם אדום, והשיער מכסה את העינים, והדמעות יורדות, והבאס על הכתף, ואני לא יודע לאן אני הולך, או מה אני עושה, בדיוק רבתי איתה, והנשימות שלה קרובות קרובות לצוואר שלי, והמבט הירוק שלה, והריח של הים מתערבב עם הריח שלה, וכמה שעות לפני זה אני על הגג בתיכון, מנסה לכתוב שיר בשלושים שניות כמו שאני רגיל, כולל בית ופזמון, ויעל באה לאכול איתי ארוחת צהריים לפני המעבדות, ואנחנו לא מדברים רק מסתכלים על השמיים, ועוד מעט ירד גשם, ואז המעבדות, וכמעט צחוק, ואני מחליט שצריך ללכת רחוק רחוק. ואני פוגש אותה, והיא אומרת שאולי צריך לעשות פסק זמו, ואנחנו רבים, ואני עולה לאוטובוס ונוסע רחוק רחוק, והשמיים צוחקים עלי, והים מתערבב לי בנשמה, ועוד מעט בגרויות, ומה אני מבין מהחיים שלי בכלל, ומה אני עושה פה, ולמה כולם מסתכלים עלי.
והכל מתערבב
הריב עם אמא והריב איתה, ויעל שאולי תתאהב בי, והחיוך שלה, והמוזיקה שאנחנו שומעים יחד, או מנגנים יחד, או שרים יחד.
החזרה הזאת , כמו חזרה לנקודת ההתחלה.
ושוב סרט קטן בראש
אני שר לעצמי במקלחת שיר של בוב דילן, הדמעות והמיים מתערבבים, ולחפוף את השיער, ולהחליט שנמאס ממנו ומכל הזכרונות, ולקחת מספריים, ולגזור את השיער, לבד.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
