לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לרקוד עם מלאכים


בגולת עיר המלאכים, במרחק אוקיינוס או שניים מהמזה"ת המהביל, קורים דברים. חלקם משונים, חלקם משעשעים, חלקם אפילו - למה להכחיש - אמיתיים (למחצה). הוליווד טרם קנתה את זכויות הסרט, אך זוהי רק שאלה של זמן, אולי כסף, לפני ששפילברג ירים לח"מ טלפון (או לא).


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2005    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2005

יש אלוהים


אמש נכנסתי למסעדה עממית כלשהי, על גבול הוליווד ומערב לוס-אנג'לס. ניגש אלי מלצר, בסוף שנות הארבעים שלו וביקש, באנגלית רצוצה, לדעת מה אבקש להזמין. לא בזבזתי זמן למחשבה ובו במקום הזמנתי משהו קל בתוספת קפה. המלצר הודה לי ופנה למטבח, למסור את ההזמנה.

כשהוא התרחק ממני הבטתי בו בריכוז, חשתי שמשהו לא כשורה, אלא שלא יכולתי לשים עליו את האצבע. הוא חזר כעבור כמה דקות עם הקפה, והודיע לי שתוך זמן קצר ההזמנה תגיע. הודיתי לו, תוך שאני מתבונן בפניו, מנסה לנחש מה בדיוק מטריד את שלוותי, מה מיוחד באיש. ואז - אוה, את הרגע הזה לא אשכח במהרה - נדלק הפנס, ירד האסימון (תוסיפו אתם כל קלישאה שתרצו). קראתי לו לשולחן והוא הגיע מיידית.

"תגיד", יריתי מטווח אפס, " אתה במקרה שחקן קולנוע שממתין לעבודה? אולי בין תפקידים?"
"לא".
"אתה עוזר מפיק, או סוכן שחקנים?", בחנתי את עיניו מקרוב, " עוזר במאי? מאפר?"
"מה פתאום".
במילים אחרות", אני מתחיל להתנשם בכבדות, " אין לך ולו שמץ של קשר לקולנוע או לתיאטרון, אין לך שאיפות, חלומות ותקוות להשתלב בענף?"
"למה שיהיו לי", הוא ליכסן מבט מודאג ולקח צעד מהשולחן.
"תגיד לי, בבקשה, איפה אנו נמצאים כרגע", אני חייב לוודא שהוא מאופס, לא על סמים.
"במסעדה"
"כו, אני יודע", אני קוטע אותו בחוסר סבלנות, "באיזו עיר?"
"בהוליווד"
האיש בסדר, הוא יודע היכן הוא נמצא.
"ואתה בטוח שאתה לא...", קולי נחנק לפתע.
"אמרתי לך שלא", הוא מאבד סבלנות.

היה רגע של שתיקה ואז קמתי וניגשתי אליו, לאט, כדי לא להפחידו. תחילה לחצנו ידיים, ואח"כ - לא נעים להודות - איבדתי את קור הרוח וחיבקתי אותו. הוא כנראה חש בהתרגשות שלי משום שהוא גמל לי בחיבוק משלו. הזמנתי אותו לשבת איתי, והוא סיפר לי כיצד הגיע לכאן לא מזמן ממקסיקו ומהן תוכניותיו (הוא אינו חולם להיות שחקן, הוא נשבע לי).

לפני שנפרדנו החלפנו כתובות ומספרי טלפון, והוא הבטיח לי לשמור על קשר. יהיה קצת קשה בהתחלה, האנגלית שלו לא מי יודע מה, אבל שווה לי להשקיע. אחרי הכל אני גר כאן 21 שנים, ודבר מדהים כזה עוד לא קרה לי. תוך זמן קצר נראה איך זה יתפתח.

אני אופטימי.
נכתב על ידי , 30/12/2005 11:11  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מיקה ב-6/1/2006 20:40



כינוי: 

מין: זכר

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאבא של מאיה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אבא של מאיה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)