RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2006
 שערוריה
הן התכנסו במעבה היער, תחת קרני הירח המלא. עשרות המכשפות התגודדו בקבוצות קטנות ורחשו בקול נמוך, ממלאות את קרחת היער הקטנה. לפתע הושלך הס, והראשים הופנו באחת אל הדמות שטיפסה בכבדות ועלתה על גזע עץ כרות. היתה זו הזקנה שבשבט, המכשפה הבכירה מכולן.
"כולנו יודעות על מה ולמה התכנסנו כאן", היא קירקרה בקולה הצרוד, "מזה זמן מה ניסינו להתעלם מהתופעה, אבל הדחקת הבעייה לא תוביל לפתרון כלשהו".
מילמולי הסכמה נשמעו מכל עבר, ראשים הנהנו במרץ.
"הצעירה שהצטרפה אלינו לפני מספר חודשים גורמת לתסיסה", המשיכה הזקנה, "אני שומעת על תלונות מצד רבות מהשבט".
"מי היא חושבת שהיא", הרימה קול אחת מהנוכחות, "היא חושבת שרק בגלל שהיא צעירה היא יכולה להרשות לעצמה להתנהג בחוסר כבוד לזקנות ממנה".
"היא מביטה עלינו מלמעלה למטה", רטנה אחרת, "כאילו שהיא טובה מאיתנו".
"אבל היא בעצם גבוהה מאיתנו", הצדיקה אותה חברתה, "זו לא אשמתה".
המבטים הנוקבים שננעצו בה גרמו לה להשתתק חיש קל. זה לא היה הזמן לגלות מרדנות או להשמיע דעת נגד.
"שמעתי תלונות שונות ומגוונות", חזרה זקנת השבט להוביל את הדיון, "וברצוני לאמת אותן כאן ועכשיו, לפני שנחליט על נקיטת אמצעים".
"כשדיברנו היא הישירה מבט אל עיני, ללא רגשי נחיתות", התלוננה בקול בוכים המכשפה שקיבלה את רשות הדיבור, "היא נתנה לי תחושה שהיא מתייחסת אלי כאל שווה לה".
"למה העור שלה כ"כ מתוח", הוסיפה האחרת, "מאיפה הגאוותנות הזו".
"ראיתם את החזה הזקוף שלה", עלה קול זועם מהשורות האחוריות, "חוצפנית ממדרגה ראשונה".
"ומה עם השיער הבריא והשופע?", התמרמרה אחת מהנוכחות.
מכשפה בגיל העמידה בקשה וקיבלה את רשות הדיבור.
"חברות יקרות, בל נשכח שלפני שנים רבות, רבות מידי, גם אנו היינו צעירות", היא דברה לאיטה וקולה בקושי התרומם מעל ההמולה הכללית, "גם אנו התברכנו בעור גמיש ומתוח, חזה זקוף ועיניים בורקות, שלא לדבר על...".
רטינות קולניות וצעקות החרישו אותה, גרמו לה להשתתק באחת.
זקנת השבט חזרה ונטלה את המושכות, ותוך ליטוף עצבני של שערות סנטרה המצומק היסתה את הנוכחות.
"זה לא הזמן לפלג את השורות", היא הכריזה בקול דרמטי, "אם לא נהיה מאוחדות היום, כשאסון הולך ומתרחש עלינו, לעולם לא נהיה כת אחת ומלוכדת".
כחכוח עצבני נשמע מאי-שם, "סליחה שאני שואלת - אבל מה בדיוק האסון?"
הס הושלך בקהל, כל המבטים הופנו אל ירכתי קרחת היער, משם עלתה השאלה הפרובוקטיבית, הכופרת בעיקר.
"מה לא ברור כאן", שאלה זקנת השבט כשזעם עצור בקולה הרוטט, "לא ברור לך שאיננו יכולים להרשות לעצמנו הצטרפות של מכשפה שונה מאיתנו, אחת שמרשה לעצמה להתייחס אלינו כשוות אליה כבר בשנתה הראשונה בתפקיד, אחת שנראית צעירה מאיתנו?"
"מה לגבי הצטרפות דם חדש", חזרה והקשתה השואלת, "לא הגיע הזמן לחדש את השורות, למלא את מקומן של הזקנות שהלכו בדרך כל בשר?"
המולה גדולה עלתה מן הקהל, ושברי צעקות וכנויי גנאי נשמעו לעבר השואלת.
זקנת השבט הרימה את ידה והיסתה את השבט באחת.
"דם חדש? צעיר?", היא לאטה בעוקצנות לעבר השואלת, " את יודעת מה זה אומר, מכשפה יקרה?"
"לא ממש", נשמעה תשובה הססנית.
"תחשבי מה זה יעשה לנו", היא השיבה בציניות, "כמה רע אנו נראה בהשוואה אליה".
מילמולי הסכמה עלו מכל עבר.
"אבל מה אנחנו יכולות לעשות?", תמהה אחת המכשפות, "האם נטיל עליה קללה, אולי כישוף?".
"נו, באמת", השיבה המכשפה הבכירה בעצבנות בולטת, "את שוכחת שאין לנו כל כוח מאגי, אנו נקראות מכשפות רק בגלל הגיל והמראה".
"אז איך נפתור את הבעייה", יבבה אחרת, "אולי נחרים אותה, נרכל עליה מאחורי גבה?".
"אני חוששת שהצעירה עצמאית מידי ובטוחה בעצמה", הזקנה נשמעה מעט מובסת, "היא תעמוד בלחץ, וחמור מכך - היא עשויה להיות משועשעת מהנסיונות הנואשים שלנו להזיק לה".
המכשפות החלו להתגודד ולהתווכח, בנסיון לאמץ תוכנית פעולה אפקטיבית ואחידה. היה ברור לכל שזוהי שעת מבחן, ועתיד השבט תלוי במיגור התופעה, בהסרת האיום. בתום שעה ארוכה, לאחר שלא הגיעו לכלל הבנה או הסכמה, הן התפזרו כל אחת לבקתתה. יחד עם זאת הן סיכמו לחזור ולהתקבץ בקרחת היער בלילה הבא בו הלבנה תתחדש.
השערוריה הזו צריכה להפסק, בצורה כזו או אחרת. הן לא יתנו לדם חדש להזיק לשבט.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
