RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2006
ציצי עלומי
"אתה עולה חדש?"
"למה?"
"יש לך עיניים מלוכסנות, ואתה מדבר עברית של שבת"
"טוב, זה מה שלמדו אותנו באולפן עקיבא, מייד אחרי שעלינו לארץ"
"וואו, אז אתה באמת לא מכאן"
לא, ממש לא"
"מאיפה?"
"מסין"
השתררה שתיקה למספר שניות והיא בחנה אותי בזהירות, מנסה לגלות בפני חיוך סמוי או כל אות שיסגיר אותי, השקרן.
לא מצאה.
היא חככה בדעתה ונראתה מהורהרת, מנסה לתכנן את הצעד הבא.
"באיזה גיל עלית לארץ?"
"לפני חמש שנים, בגיל שבע"
"אז אתה רק בן 12, אבל נראה בן 14"
"כן, אני טיפה מפותח לגילי"
"מה מאכילים אותכם שם, בפנימיה הדתית שלך?"
"איך ידעת שאני נמצא בפנימיה הזו?"
"לא מסובך – אתה חובש כיפה, והפנימיה היא ביה"ס הדתי היחיד באיזור".
שתקתי והנהנתי בהסכמה. לא עלה על דעתי שהכיפה הסרוגה תפליל אותי, תקטלג אותי בכזו מהירות.
היא היתה ילדה יפה, גדולה וגבוהה מעט ממני. פנים עגלגלות משהו, מנומשת קלות ושיערה הבלונדי אסוף לזנב סוס. לבשה חצאית קצרה שחשפה זוג רגליים שזופות, וחולצת בד פשוטה שנמתחה על גופה והבליטה חמוקיים צעירים וחצופים, מאיימים לפרוץ החוצה, אל החופש.
"אתה יכול להגיד לי משהו בסינית?"
"כמו מה?"
"כמו 'אני אוהב אותך', למשל?"
"אבל אני לא אוהב אותך, רק עכשיו נפגשנו"
היא מביטה בי בחיוך, חושפת שיניים לבנות וישרות, ונראית לי כילדה היפה ביתר בעולם. אולי אוהב אותה אם רק תתן לי צ'אנס, תשאר לדבר איתי עוד מספר דקות.
"התשובה שלך גילתה לי משהו"
"מה?"
"שאתה סיני כמו שאני מהמאדים"
"ואיך המאדימית שלך?"
היא פורצת בצחוק שוטף ומתגלגל, גופה רועד קלות.
גומרת לצחוק, ומסתכלת בי בעיון.
"שמע, אתה משהו, ויש לך חוש הומור בריא"
"תודה"
"יש לך חברה?"
"הצחקת אותי – את שוכחת שאני נמצא בפנימיה דתית לבנים בלבד, כל קשר עם האוייב אסור בתכלית האיסור".
"אז מעולם לא נשקת ילדה?"
"השתגעת?"
"למה, אתה לא רוצה?"
"לא יודע"
שקט משתרר לשניות ספורות, ואז היא יורה שאלה שמותירה אותי המום.
"אף פעם לא נגעת לילדה בציצי?"
אני מרגיש טלטלה חזקה ומפסיק לנשום לרגע קט. מעולם לא חשבתי על הרעיון, אם כי מצאתי את עצמי נועץ עיניים לאחרונה בנשים עסיסיות שעברו על פני ברחוב, בעת שהגעתי לחופשה בעיר. ועכשיו אני נשאל שאלה בוטה, ועוד ע"י ילדה שנועצת בי מבט ישיר, ממתינה לתשובה לשאלה המדהימה.
"לא, עוד לא יצא לי"
"היית רוצה לנשק אותי, או אולי לנגוע לי בציצי?"
"בת כמה את?"
"בת 14, למה?"
"סתם סקרן, עוד אף פעם לא הציעו לי הצעה כל כך נדיבה"
"שמע, אתה חמוד, מתוק ונאיבי, וחשבתי להיות הראשונה שתכניס אותך לעניינים"
"אני באמת נבוך, לא יודע מה להגיד"
"אז אתה רוצה לנשק אותי או לא?"
"אממ, מה ביחס להצעה של הציצי?"
היא פורצת בצחוק ואני מבקש שהאדמה תבלע אותי. בתי השחי שלי מגירים זיעה, ואני מרגיש שפני הלוהטות מספרות עד כמה אני נבוך, ובאיזו קלות היא הפכה אותי לבדיחה עגומה.
מבוייש להחריד אני סובב על עקבותי, ומתחיל לפסוע בכבדות לעבר הפנימייה, מרחק כמה קילומטרים מהחורשה בה נפגשנו.
"הי, לאן אתה הולך?"
"חזרה לפנימייה"
"מה קרה? העלבתי אותך או משהו?"
"לא, סתם – נראה לי שאת מתלוצצת על חשבוני, יורדת עלי"
"לא, באמת שלא – פשוט התשובה שלך הצחיקה אותי"
אני שותק, כובש מבטי באדמה, מגלה עניין רב בסוליות נעליי ומצב הגרביים.
"אז אתה מעדיף ציצי על נשיקה?"
"לא משנה לי"
היא מושיטה לי יד, ואני בהיסוס רב אוחז בכף ידה. היא מובילה אותי בעדינות אך בביטחון אל אחד העצים, מרחק כמה פסיעות. שם היא מסתובבת אלי, מישירה אלי מבט, ומנחה את כף ידי אל מתחת לחולצתה. בידה השניה היא משחררת את חזייתה ולפתע מתמלאת כף ידי בשד גמיש וחם. אני, משותק ומאובן, מנסה לשמור על נשימה תקינה ומשוכנע שאני נמצא על סף התקפת אסטמה.
היא מניחה את כף ידה על שלי ומכוונת אותי בלחיצות עדינות. אני חוזר להכרה חלקית ומתחיל להניע את כף היד בכוחות עצמי, משימה לא פשוטה בהתחשב בעובדה שאני על סף עילפון.
אני חופן ולש, צובט בעדינות פיטמה ידידותית שמודה לי בהזדקרות מהירה.
היא מביטה בפני בריכוז, מנסה לקרוא בעיני את שעובר עלי. לפתע – אחרי מספר דקות – מחליטה שטעמתי די ושולפת את ידי מגן העדן.
"איך אתה מרגיש?"
אני מתקשה לייצר תשובה בזמן שאני נלחם על אספקת חמצן למוח הריק. מביט בה חזרה בפנים אדומות כלהבה, מנסה להסתיר את הזיקפה שמאיימת לקרוע את מכנסיי.
"היה מדהים, בחיים לא חלמתי ש... ז'תומרת, וואו"
"איבדת את הלשון, מה?"
"גם את בתולי"
היא מצחקקת בחן, ואני יודע שהיא הילדה הכי הכי בעולם.
"לא איבדת את בתוליך, ובעוד מספר ימים, אולי שבוע שבועיים תשכח הכל".
"בחיים לא אשכח"
"סמוך עלי, עוד תעבור חוויות הרבה יותר משמעותיות – לנגוע בציצי זה לא ביג דיל".
לא שכחתי.
גם לא אשכח.
אכן, עברתי אי-אלו חוויות מסעירות, טעמתי את טעם החיים.
כבשתי נשים, גם איבדתי – לא אחת – את ליבי בחטף, כמעט בחוסר אחריות.
לא את כולן אני זוכר, חלקן לא השאיר עלי כל חותם.
אך אותה מעולם לא שכחתי.
את הטעם ההוא – של ציצי עלומי – אני נושא איתי עד היום.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
