RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2006
לשמור על אמא
אמא ישבה על המעקה של האמבטיה, מחזיקה את ראשה הרכון על ברכיה בשתי ידיה. היא בכתה, ראיתי את כתפיה עולות ויורדות, ונורא נבהלתי. שאלתי אותה מה קרה, והיא הרימה את הראש, הסתכלה בי בפנים מלאות דמעות ואמרה לי שפשוט היא לא יכולה יותר. היא כבר לא יכולה.
נהיה לי מחניק והרגשתי איך מתאספות לי דמעות בגרון. ניגשתי לחבק אותה, והיא אמרה לי שאמא של יואב שוב פעם באה להתלונן עלי, שלא רק שהרבצתי לו, אלא גם המכנסיים היפים שלו נקרעו. ומה יהיה איתי, היא כבר לא יכולה.
התחלתי לבכות ואמרתי לאמא סליחה, ושיותר אני לא ירביץ ליואב אפילו שאני שונא אותו, בגלל שהוא משוויץ כל הזמן בצעצועים היקרים שאבא שלו מביא לו. לפעמים אני אומר לו שאבא שלי, כשהוא עוד היה גר איתנו, היה מביא לי צעצועים פי אלף יותר שווים, אבל הוא צוחק ושואל אותי למה אני ממציא ספורי מעשיות. לפעמים אני לא מתאפק ומרביץ לו, לא הרבה, ואז הוא רץ לאמא השמנה שלו, ובוכה לה. והיא מתלוננת לאמא שלי.
חבקתי את אמא והבטחתי לה שיותר זה לא יקרה, והיא הסתכלה עלי ואמרה שאני תמיד מבטיח אבל לא מקיים. אז אמרתי לה שעכשיו זה בכלל לא אותו דבר, ואני יקיים את זה מליון אחוז. היא חייכה לרגע וזה עשה לי טוב, והיא שאלה למה הפעם זה יהיה שונה, ואיך היא יכולה לסמוך עלי. אז אמרתי לה שאני יעשה הכל שהיא לא תבכה, ואני אפילו יפסיק להרביץ ליואב השמן, כי אני נורא שונא שהיא בוכה.
אמא פתחה את הידיים הכי רחב שאפשר וחיבקה אותי חזק חזק. היא אמרה לי שאני האוצר שלה, ואין לה שום דבר בחיים חוץ ממני. ואז היא התחילה לבכות עוד קצת, אבל אני ידעתי שזה סוג אחר של בכי ולא נבהלתי כמו מקודם. אמרתי לה שגם לי אין שום דבר חוץ ממנה, כי את אבא אני רואה רק פעם בשנה, וזה לא נחשב. ואת החבר הכי טוב שלי, דני, אני גם לא מחשיב כי חברים זה לא אותו דבר כמו אמא.
אמא נישקה אותי, נשיקות רטובות כאלו שאני לא אוהב, אבל לא אמרתי כלום כי רציתי שתפסיק לבכות. חיבקתי אותה חזק, והיא אמרה לי שאני הגבר הקטן שלה, והתפקיד שלי זה לשמור עליה ולעזור לה. הבטחתי לה שמהיום אני ישתנה לטובה. אמרתי לה שאפילו בבית-הספר אני ישתדל יותר, ואני יוציא תעודה מצויינת, עד כדי כך שאולי אפילו אבא ישוויץ בי, ואולי יחזור אלינו מאמריקה, כמו שפעם הוא הבטיח לי.
אמא פתאום התחילה לבכות חזק, את הבכי המבהיל ההוא, ואני גם קצת בכיתי. אחרי כמה דקות היא קצת נרגעה, ואז ניגבה לי את הפנים במגבת. היא שאלה אותי את מי אמא הכי אוהבת בעולם, יותר מכל דבר אחר, אפילו יותר מכסף ותכשיטים. אני מכיר את השאלה הזו טוב טוב, ותיכף עניתי לה שאותי, רק אותי. היא חייכה אלי והסתכלה לי בעיניים, כאילו שהיא מחפשת שם משהו.
אחר כך היא שאלה אם אני רעב, ואם אני רוצה שתעשה לי ביצה מקושקשת עם סלט. ישבתי ליד השולחן כשהיא הכינה את האוכל, וציירתי בציפורן עיגולים על הפורמייקה. היא שמה את האוכל על השולחן, אבל לא אכלה איתי, כי היא אמרה שעכשיו היא לא רעבה. היא הסתכלה עלי בעיניים אדומות מבכי, חייכה אלי ושאלה אם אני רוצה קקאו חם. אמרתי לה שבטח, כי זה הדבר שאני הכי אוהב, ונהיה לי פתאום טוב, וידעתי שבסוף הכל יסתדר.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
