RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2008
מצב חרום
ערב יורד על כוחותינו ואני והקטנה מתמקמים כהרגלנו על הספה בסלון, מתכוננים נפשית לבהות בטלוויזיה בה מוצג הערב לא-חשוב-מה, כשהיא פונה אלי ומשחררת פצצה שיכלה למחוק את הירושימה, תל-אביב וכפר שמריהו גם יחד.
– אתה יודע שיש לי חבר
– אני יודע, מתוקה, יש לך לא מעט חברים
– לא, אני מתכוונת לחבר כמו בן-זוג, כזה שמציע חברות אם היו כאלו דברים בזמנך, בעידן הקרח
– מצחיק מאד, מאיולה - ממש מצחיק
– מה מצחיק?
– שיש לך כאילו חבר, את לא היית עושה לי את זה
– תגיד, אתה בסדר? זה לא כאילו ואני לא עושה לך דבר
– רגע, את רצינית?
– אתה רואה אותי מחייכת?
משתררת שתיקה טעונה ואני משחרר טיפה את הצווארון, מנסה להיטיב את זרימת החמצן למוח. החדר מתחיל להסתחרר ואני עוצם עיניים, מנסה להכניס מעט סדר בתוהו ובוהו שנוחת עלי.
– לא הבטחת לי שלא יהיה לך חבר כל עוד את קטנה?
– תגיד, אתה ער לעובדה שאני בתיכון, בת חמש עשרה וחצי?
– מצד שני את עוד לא בת עשרים וחמש
היא מביטה בי בעיון, מנסה להבין מאיזו פלנטה הגעתי למערכת השמש, ובאיזה עולם דמיוני אני חי היום.
– רגע, מה את מתחממת? אני אבא שלך, אני אמור להגן עלייך
– ממה?
– בין השאר מגברים, גברברים וילדים מגודלים
– אולי תרגע ותפסיק לדבר שטויות, צא מההיסטריה
– היסטריה? אני? רק בגלל שפני סמוקות ואני נוטף זיעה? בגלל שאני מחרחר קלות?
אני מנסה לשלוט בעצמי, להבין עד כמה המצב חמור ואלו צעדים יכולים לפתור את הבעיה.
– הוא ילד חמוד ומנומס, תלמיד מצטיין. שבוע שעבר הלכנו לסרט והיה מקסים
– אהה!
– מה אהה?
– היה חושך באולם?
– תגיד, בחיים לא היית בסרט? אתה לא מכיר את הפרוצדורה?
– ומה הוא עשה בחושך?
– מה שכולם עשו - הביט בסרט
– ואיפה הידיים שלו היו?
– כמו תמיד, מחוברות לכתפיים
– אל תתחכמי גברת צעירה
– אנ'לא מתחכמת, אבל כדאי שתרגע כי אתה מייצר סימנים ברורים של התקפת לב
מה שנכון נכון, אני כנראה קצת נסחף. הדופק שובר שיאים חדשים ולחץ הדם מטפס לתקרה. רגע, אני מנסה לשלוט במצב, השד לא כל כך נורא אם הם שומרים על הכללים.
– את זוכרת מה שהבטחת לי - אין סקס עד גיל 30
– כן, אבא - אני זוכרת, בעלי יוכל לקפוץ לי, אבל מילה זו מילה
– איך התנהג בסרט המנייאק הקטן?
– הוא ג'נטלמן אמיתי אם לא אכפת לך, הוא קנה ת'כרטיסים ופופקורן
– בבקשה!
– מה בבקשה? אתה מוכן להסביר את עצמך?
– גברים לא קונים סתם דברים, למה הוא ציפה בתמורה?
– לדייאט קולה
– את צוחקת עלי?
– אלא מה
ילדה עקשנית יש לי, לא מבינה את חומרת הבעיה, את גודל הסכנה. גברים הם זאבים טורפים, נקודה. מה נקודה - סימן קריאה. כיפה אדומה היא לא מעשיית ילדים אלא סרט דוקומנטרי. הלוא גם אני הייתי פעם חייה מסוכנת, לפני שהאישה בייתה אותי, הפכה אותי לשיה תמימה נטולת שיניים.
הילדה חשה במצוקתי ועושה מאמץ משמעותי להקל עלי את בשורת האיוב. היא מבשרת לי שאמא כבר ראתה את הבחור ואישרה את מועמדותו. הוא עשה עליה רושם של ילד מקסים ומחונך. ובכלל, הם מסתפקים בלהחזיק ידיים, להחליף מבטים אוהבים ולבלות יחד את ההפסקות בבית הספר.
אני מתחיל להרגע, מבין שהגזמתי כדרכי. משום מה הצורך שלי להגן על יורשת העצר חוצה גבולות וקווים אדומים, גורם לי לאבד את הראש.
– הייתי רוצה שתפגוש אותו, שתכיר אותו
– אשמח מאד
– באמת, אבא? אתה לא מתלוצץ?
– לא, ממש לא
הילדה מזנקת עלי ועוטפת אותי בחבוק מרסק איברים, מצמידה נשיקה רטובה ללחי עצבנית ונמלטת לחדר הסמוך, לצלצל לחבר ולבשר לו שהסכנה חלפה.
כן, אני רוצה להכיר אותו. באמת שכן. גם לדעת איפה הוא גר, ומתי ההורים שלו לא בבית. אצטרך להוריד את האקדח מהבוידם ולשמן אותו כהלכה, לתכנן את המבצע בזהירות. עוד לא ברור לי איפה כדאי להטמין את הגופה, אבל גם לזה אמצא פתרון.
יהיה בסדר, אני מרגיע את עצמי, אין טעם להכנס ללחץ – ביצוע נקי והמשבר חולף.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
