לא, עדיין לא חזרתי רשמית.

אני עדיין בריב עם אבא שלי והוא עדיין לא החזיר לי את המחשב.

אבל בינתיים אני יכולה לעדכן ואני אנצל את זה [=

פעם שעברה שכתבתי היה החופש הגדול.

עכשיו אני כבר בכיתה ט', בשנה הראשונה שלי בטכני.

אני חולה על הבית ספר הזה.

אני אוהבת אותו, ובחיים לא אעזוב אותו מרצוני (כלומר אם לא יעיפו אותי נאחוי).

אני שמחה שלא הקשבתי לעצות של האחרים.

עשיתי מה שהחלטתי מההתחלה והלכתי לבצפר.

הוא לא כ"כ נורא כמו שכולם חושבים.

לפני חודש אני והחבר שלי נפרדנו.

היינו בקושי 3 שבועות,

אבל בזמן הזה החלטתי שהוא אהבת חיי

שאני אשאר איתו לנצח

ושאני אוהבת אותו.

כל זה כמובן לא נכון,

אבל הוא סינוור אותי.

כמה שהוא היה חתיך, מצחיק, מוכשר, גדול ממני

וזה שהוא פשוט ידע לדבר.

כמה שזה נשמע שטחי, אבך הוא ידע בדיוק מה להגיד

וזה עזר לו המון.

אם אני כועסת, הוא מביא לי נשיקה ואומר "אני אוהב אותך. את החיים שלי"

ואי נמסה.

לא הרבה יודעים לעשות את זה.

הוא השקיע בי מאוד בשבועיים הראשונים.

כתב לי מכתבים

שלח סמסים

התקשר כמה פעמים ביום

אמר לי מליון פעם כמה הוא אוהב אותי, כמה אני יפה וחשובה לו.

אחרי שבועיים זה נמאס לו כנראה ואני הרגשתי צורך להיפרד.

נפרדנו.

ויום אחרי לבן זונה עברה האהבה

והוא הלך והתנשק עם חברה שלי באמצע הבצפר.

היא כמובן כבר מאז לא חברה בשבילי

ואף אחד לא מתכוון לחזור לדבר עם השלבה.

אבל כל זה סתם. בכיתי כמה ימים וזה עבר.

עכשיו הכל פסדר.

יום שישי (היום)

לא יצאתי.

לא היה לי כח.

לפני שבועיים היה כזה שישי

אהמוודקהאהמ

שאני בחיים יותר לא נוגעת באלכוהול.

אכן, הפאדיכות.

אוח אל תשאלו.

טוב זה הכל לבינתיים.

אני עייפה.

והולכת לישון.

לילה טוב.

אוהבת.

הרבה.

[=