מאיפה בכלל מתחילים, מה אומרים? מה מספרים?
את הכל? ממהתחלה ואולי דווקא ללכת מהכיוון ההפוך?
כשקמנו מהשבעה עם הדמעות בעיניים, הלכתי לבקר את אמיר הוא 10 צעדים
מאבא, שאלתי אותו לשלומו, ואז בקשתי ממנו שיראה לו שם את הדברים הטובים.
והוספתי שחסר להם שהם יעשנו!!! בקשתי ממנו שישמור עליו שם.
כל אותו שבוע מלא אנשים, כל כך הרבה אנשים אהבו אותו באו אנשים שכבר שנים
לא שמעתי את השם שלהם בסיפורים.
החבר'ה הקרובים באו ועשו לו תפילה, אח"כ התיישבו וסיפרו עליו סיפורים, כמה קשה היה להם.
לרצון היו כאלו דמעות בעיניים וגם לנו את הרוב ידענו לא חידשו אבל לשמוע אותם מדברים עליך ככה, זה גורם לי להבין איזה אבא וחבר טוב היית.
עדין רואה אותך שוכב שליו וכחול ופתאום יש הבזקים של הערב הקודם כמה סבלת.
ויטלי החזיק אותך בחיים כל הלילה אתה יודע? הוא אהב אותך, ראו שהוא כבר נקשר אלינו, כולם כבר. הם הפכו למשפחה שלנו.
אתה נכנעת, התייאשת כבר לא היה לך כוח יותר לפני שהרדימו אותך דאגת להזכיר לי את זה כל הלילה.
אבא אני כל כך מצטערת שלא אמרתי לך! לא יכולתי לדבר! הייתי בפאניקה, אבא אני מצטערת זה אשמתי אתה לא ידעת מה המצב.
אני כל הזמן כועסת על עצמי, זה לא עוזב אותי שבגללי לא ידעת בכלל שכבר מרדימים אותך
שהמצב לא טוב.
אבא אני מצטערת לא התכוונתי.
אבא אני רק רוצה אותך קרוב אלי לא יכולה להמשיך לחיות בלעדיך אי אפשר להיות בלעדיך.
אבא אתה עשית הכל אתה סופראבא, מולטיאבא מה שלא תרצה.
אני עדין לא מבינה למה דווקא אתה? לא היה לך כבר כוח? התייאשת מזה?
אנחנו לא! אבא היינו שם כל היום בשבילך ידענו שאתה שומע אותנו, מרגיש אותנו.
כל כך רציתי למות שהוא יקח אותי במקומך זה לא הגיע לך, אתה שמעת כמה דברים אמרו עליך?
רק דברים טובים.
אבא אני אוהבת אותך כל כך ואני מצטערת כל כך מצטערת.
עוד נפגש, אולי אפילו בקרוב, אף אחד חוץ מאחד לא יודע מתי באמת.
שלך לתמיד
סיון
לזכרו של אבי: אברהם בן צבי סגל ז"ל 1949-2006
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
