איכשהו נמאס לי מהכל.
שוב.
אפילו נמאס לי מהפוסטים בהם אני רושמת שנמאס לי.
ומכולם.
אפילו מהצורה בה אני מבלה את זמני הפנוי בחודשים האחרונים.
"יופי, זאת ממש אשמתי שאת יוצאת להתמסטל באמצע השבוע.."
"בזמן האחרון את לא שותה בשביל הכיף את שותה כדי להרוס את הכבד..."
"כל פעם שראיתי אותך היית שפוכה וזרוקה במקום אחר.."
הכל נראה לי חסר טעם בזמן האחרון.. גם אם אני אשתה לאן זה יוביל אותי...להיי מטורף שלא משנה כלום בחיים שלי חוץ ממצב הכבד ובנים שמחפשים אותי אח"כ.
ולא. אני לא יוצאת בהצהרה של "אני לא שותה יותר בחיים."
(כאילו שזה יקרה אי פעם...)
אני פשוט חושבת שאני צריכה שוב זמן לעצמי להירגע...גם הסביבה שלי חונקת אותי בזמן האחרון..עד כמה שאני אוהבת את האנשים סביבי ותמיד הם המקלט שלי כשאני צריכה שקט.. אבל בזמן האחרון הכל נדפק. התפרקנו וכל אחד בסרט שלו, בתחת שלו עם האינטרסים האישיים שלו וזין על כל העולם.
וזה מה שאני עושה כרגע זורקת זין לכל עבר ושוקעת בתוך הסרט שלי...
"יש גבול עד כמה שאני יכול להתאפק.."....שיט לא אני מכניסה את עצמי שוב... רוצה אבל לא..
יותר פוחדת.. מלחשוף את עצמי,מלהיחשף אליו .. מליפול.
מלהיכבש.
ולהישאר כבושה בזמן שהוא הולך וכובש מישהי אחרת.
להישאר מאחור ולהירקב בתוך התשוקות שלי שאולי לא יתממשו.
"אם זה מה שהייתי רוצה הייתי קם מזמן והולך.."
למה זה נשמע לי כמו חרטוטים?
ולמה אני לא בטוחה בזה, כי זה מה שראיתי קורה בכל הפעמים האחרונות..אנשים שחושקים בך רק מעצם זה שיש לך תחת!
ובנתיים אני פה שקוע ומודעת לבעיה שלי אבל פוחדת להתמודד איתה כמו שאני פוחדת להתמודד עם הכל.
כי פשוט אין לי זין.
לאן אני הולכת?
ברקע:"להכין שניצל..."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
