עצמאית בשטח

"אני יושבת בקפה הכי מגניב בעולם" סימסתי לחתולה בצהרים, והמשכתי לתכנן איך אני הופכת ללסבית, מפילה ברשתי את המלצרית (או שזו בעלת המקום? לא ברור) בה התאהבתי ממבט ראשון ועוברת לגור איתה מול גן החשמל, בדירה עם מרצפות מצוירות. למעשה הגעתי במיוחד בשביל החנות הזו, אבל מפה לשם כבר עשיתי סיבוב בשכונה כולה וכשעברתי בפינה של לבונטין ואלנבי נשביתי בקסמי הקפה הקטן והתיישבתי לבדי, לראשונה בחיי. בשולחן מאחורי ישבו על בקבוק שמפניה 3 זוגות בגילאי 30-35 שחגגו יומולדת לאחד מהם, מלפני ישבה חבורה קצת מוזרה שכללה חייל צעיר בחופשת שבת (עם נשק ותרמיל גדול), 2 בחורים ישראלים בני 30 בערך ותייר הומו מוחצן בן +30 שדיבר בקול רם מדי ולא הפסיק להגיד לחייל "אני יודע שאתה רוצה ללכת כי אני הומו", למרות שהחייל בכלל לא הלך אלא חיכה בסבלנות עד שהם יגמרו את הבירה ואז התלווה אליהם, מן הסתם מרצונו החופשי. על חשבון של 26 ₪ השארתי 8 ₪ (כל הכסף הקטן שהיה לי) כי אני אוהבת מקומות כאלה בהם כל שולחן נראה אחרת והכלים הם על טהרת האקלקטיות עם ארומה של שוק הפשפשים. בשכונה הבורגנית שלי אין קפה כזה (היה פעם בפינת בוגרשוב-פינסקר), מה שמחזק אצלי את הרצון (הקיים ממילא) לעבור, אלא שאין לי כוח להתחיל עם הבלגן של החיפוש. אולי יש מישהו שרוצה לעשות החלפת דירות? בדרך חזרה הרגשתי צורך עז לפצות את עצמי על כך שלא קניתי בשום סייל, אז בזבזתי 50 ₪ על שטויות שאני לא ממש צריכה - מחבת קטנה עם שקע בצורת כוכב (כדי שאם יבואו אורחים אני אוכל להכין להם חביתה מעוצבת. לא שאני זוכרת מתי לאחרונה הכנתי לאיזה אורח חביתה אבל תמיד יש הפתעות) וכלי זכוכית בצורת תרנגול (שראיתי לפני כמה זמן אצל חברה שלי לאה'לה ורציתי גם).

אבל למה נשאבתי לתיאור הבוקר כשלמעשה רציתי לכתוב על משהו שונה לחלוטין. אתמול בעבודה סיפרה לי דליה (הבוסית שלי בלשכה) שנתקלה במקרה בתמיר (שעזב את הלשכה לפני כמה חודשים) והוא סיפר לה שעזב את הבית. מסתבר שאשתו, שהיא גם אם 2 בניו (בן 4 ובן שנה וקצת), הודיעה לו לאחרונה שיש לה מישהו אחר ולפיכך היא מבקשת שיעזוב את הבית. הוא ניסה ללכת איתה לייעוץ, הציע שיצאו לחופשה באירופה, אבל היא אמרה לו "עזוב, חבל על המאמץ. אני פשוט כבר לא אוהבת אותך". הסיפור הזה עשה לי כ"כ רע, שעד עכשיו אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו. לא שזה מקרה יוצא דופן, זה הרי קורה כל הזמן, ושניהם עוד צעירים (בני 35 בערך) ולא מן הנמנע שיקימו משפחות חדשות, אלא שאני מכירה את תמיר ממש טוב ויודעת כמה הוא אוהב את אשתו, ופתאום הרגשתי כאילו האדם הוא יצור כ"כ בודד שלא יכול לסמוך על אף אחד מלבד על עצמו.

כשסיפרתי לנשוי על תמיר ואשתו הוא מיד הציע שאבדוק מצב להידוק הקשר עם תמיר (אין מצב) וזה עיצבן אותי נורא. ראשית, כי כל מי שאני מספרת לו עליו – מיד הוא מנסה "לשדך" בנינו. כאילו, מה דעתך שאני מכירה את הבנאדם? ושנית, אם אתה כ"כ רוצה שיהיה לי מישהו – מה דעתך להזיז את התחת ולהכיר לי חברים שלך ולא את החברים שלי?