עצמאית בשטח

"יש לך כ"כ הרבה זמן פנוי, איך את לא מספיקה שום דבר? ובכלל – לא נמאס לך כבר מהחופש? כמה זמן אפשר לא לעשות כלום?".

והתשובה (בהתאמה): אין לי מושג. לא. לא יודעת, אבל תמורת מימון צנוע אני מוכנה להקדיש את חיי לפתרון החידה.

ולגופו של עניין:

עוברת עלי תקופת ביניים חסרת תעסוקה רשמית, אשר החלה באפריל וצפויה להסתיים רק בתחילת אוגוסט. הייתה (ועדיין יש) לי אופציה למלא את הזמן בביצוע עבודות כאלה ואחרות, אשר מסיבות לא ברורות ממשיכות להתדפק על דלתות תא המייל שלי, אבל מה – התחלקתי על השכל? אחרי שש שנים רצופות במשרה די תובענית, אשר כללה בין היתר השכמות תכופות ב- 4:30 בבוקר, נסיעות ארוכות לכל קצוות הארץ (מי אמר שיש לנו מדינה קטנה?), שבירת-ראש על סוגיות קשות וקשות-יותר, כתיבת עשרות דו"חות עבי ודקי כרס, הכנת מאות מצגות (שונאת להכין מצגות! שונאתתתת!) והשתתפות בדיונים סוערים, אמרתי – עד כאן! הרמתי טלפון, ארגנתי לעצמי משרה חדשה, נפנפתי לשלום לבוסית (לשעבר) תוך כדי שאני מותירה אותה בפה פעור ובצורך להתמודד בכוחות עצמה עם פרויקטים שאין לה מושג מאיזה כיוון מסתכלים עליהם, ויצאתי לחופשה ארוכה. וסבבה לי. (שונאת את המילה הזו. הגיטריסט מת עליה, והיא מהווה 40% מאוצר המילים שלו. בררררר).

אבל, זה שאני בחופש לא אומר שיש לי עודף זמן פנוי. השבוע, למשל, הייתי עסוקה בבילוי זמן איכות ממושך עם גולדי (הגיעה לחופשת מולדת ומיד נסעה), 2 פגישות עם הגיטריסט, תליית וילונות חדשים במרפסת, שיחות ארוכות עם הרו"ח שלי + מילוי אין-סוף טפסים, 2 ביקורים של דניאל (המושיע הקבוע. מעניין מתי ימאס לו ממני), ישיבת ועד בית, אפיית עוגות, כידרור כדורי שוקולד, רכישת מתנות, התייצבות ל- 2 ימי הולדת, קניית עגילים (מאורע נדיר הדורש פוסט בפני עצמו), בית קפה עם פאצ', וכל זאת עוד לפני הטיפול במיצי (פלוס בונוס מיוחד - טוש וריסוס), ניקיון וכביסה, מכון כושר, קניות בשוק, מסנג'ר/אי-מיילים/סמסים וכמובן שנ"צ יומית קדושה. ובטח עוד ששכחתי.

ולסיכום: אין לי זמן פנוי ותשאלו את פאצ' שמחכה לחולצת הקרושה שהבטחתי לסרוג לה. יחד עם זאת – אין זה אומר שאיני נהנית מכל רגע, או מסרבת חלילה להמשיך בכך לעד.

דיווח ימי הולדת:

יומהולדת א' – בית נאה, מארחת יפה ופלזמה בסלון. המקבץ האנושי הורכב משתי קבוצות: קבוצת חובבי מונדיאל וקבוצת חובבות כוכב נולד, אשר איישו לסירוגין את הספות שמול לפלזמה. הקבוצה השלישית (חובבי לא זה ולא זה) הורכבה ממנו וממני, אך בעוד הוא הקפיד להפגין שינה עמוקה בחיק כל אחת מהקבוצות, אני כיבדתי בנוכחותי בעיקר את המרפסת. לסיכום היה נעים (מאוד) וטעים (במיוחד), ואסיים בציטוט התובנה העיקרית של הערב: "אם אין לך בלוג – אתה לא קיים!".

יומולדת ב' – דירה מעוצבת, מארח הומו וקהל מעורב. היתרון הגדול נרשם לזכות המיקום השכונתי אשר מנע ממני את הצורך להכריח אנשים תמימים לאסוף ולהחזיר אותי ברכבם, ואיפשר לי להופיע כמו שאני אוהבת - באיחור אלגנטי של שעה. בניגוד ליומולדת א' אליה הופעתי במראה קז'ואל ושתיתי רק מיץ-דיאט, כאן דפקתי הופעה מושקעת (שמלה שחורה-קטנה מיד שנייה (60 ₪), עגילים מהקולקציה האחרונה של חנויות הג'אנק (2 זוגות ב 50 ₪), ושיער אסוף תוצרת עצמית) וירדתי על אלכוהול כאילו אני לא בעודף של 2 קילו. ניגוד נוסף ליומולדת א' נרשם גם בגזרת הדייטים – שם חזרתי באיחור והוא כבר הלך לישון, כאן היה לי לו"ז גמיש ולפיכך 5 דקות אחרי שחזרתי הוא כבר התייצב בדלת שלי (וחיכה בסבלנות כי הייתי בטיול עם מיצי). תובנות עיקריות מהערב:

1. ההומואים – חבריה הטובים של האישה.
2. הגיטריסט בן 37 וממש לא בעניין של זוגיות. גילויים מפתיעים מפני ש- א. הייתי בטוחה שהוא בן 35. ב. אם הוא לא בעניין של זוגיות למה הוא מסמס לי בהיסטריה בכל הפסקה שיש לו באולפן? מה אני, חברה שלו?
3. אלמלא התגלה כזיון כה מוצלח כבר מזמן הייתי מפסיקה לסמס לו בחזרה. מסקנה זו גרמה לי להבין בשעות הקטנות של אמש, בעוד ראשי מעורפל מאלכוהול וגופי מתהפך בזרועותיו הלוך ושוב – שאם הייתי גבר קרוב לוודאי שהייתי השוביניסט הכי מגעיל בעיר.

תובנות עיקריות מהפוסט:

1. חופש זה אחלה, חופש-מתמשך זה אחלה-בחלה.
2. ברוך שעשני אישה.
3. לאחר איחור של שבוע קיבלתי סוףסוף מחזור. (זה לא ממש קשור לפוסט אבל אני מציינת את זה מכיוון שזו פעם ראשונה שבחור מעיר את תשומת לבי לכך שהמחזור הופיע. כפיים לגיטריסט!)