עצמאית בשטח

 או: דולצ'ה, ויקטוריה ואני.

"זה כל הסיפור?" אומר לי ט' בפרצוף תמה "כולה שריטה. לפי התיאור שלך חשבתי שהאצבע תלויה ומתנדנדת על גיד ואיזה שארית עור", "מה אתה מדבר, זה חתך עמוק וגם איבדתי מלא דם!", "את לפחות מחטאת את זה?", "ברור. עם אלכוהול 2%", "מה 2%? חכי אני מביא לך 70%, תנקי איתו", "השתגעת? ה 2% שורף נורא, 70% יהרוג אותי סופית", "אני תמיד מנקה ב 70% ואני עוד חי", "אתה מרוקאי. אתכם כלום לא הורג".

השבוע החולף היה קשה במיוחד, עד כדי כך שביום ב' חשתי הזדהות עמוקה עם תושב ירושלמי מבוגר שהגיע ללשכה ואשר במקום כפות ידיים יש לו ווים מברזל. הוא ואני יודעים מה ההבדל בין חיים עם ובלי אצבעות וכל השאר יכולים רק לנחש. מה שכן, שילוב של נכות זמנית (מנועה מלנקות את הבית ולבקר בחדר כושר) + הקריירה המשגשגת שלה (אין בית קפה ביום שישי בבוקר) הותירו בידי חלון הזדמנויות של זמן פנוי אותו השקעתי ברכישת משקפי שמש חדשים, כפי שמיהרתי לדווח. הרכישה אמנם בוצעה, ותמורת סכום לא מבוטל (אם כי נפשית התכוננתי ליותר), אבל אני קצת מתגעגעת לזוג הישן ששיווה לי לוק של ז'קלין-קנדי-אונסיס בעוד החדש עושה לי קצת קונוטציות של ויקטוריה-ספייסגירל-בקהאם, ויחי ההבדל הקטן. עד כה לא הייתה לי בעיה עם ההתפתחות האבולוציונית של ההומו-וונאבי-סלב והשתלטותו על מותגי העלית וזאת מהסיבה הפשוטה שפריטים שכאלה ממילא לא היו ברשותי, אבל כעת משהפכתי לבעלים הגאה של משקפי שמש DG זה מאוד מפריע לי. אתמול אחה"צ קפצתי לסנטר לסיבוב זריז של רכישת מתנות, ושילוב בעייתי של מדיניות הלא-הולכת-לסנטר-עם-תיק-אלא-רק-עם-ארנק-ביד (מונע בדיקה הביטחונית) + נאבד-לי-המפתח-ספייר (מה שמחייב אותי להיסחב עם הצרור כולו אותו אין אפשרות לדחוף לארנק) + חייבת לקחת טלפון (חשש שהתאמת בדבר הצורך בהתייעצות בזמן אמת, מה שבדיעבד היה מיותר כי המייעצת חרפה שנ"צ L) חייב אותי למצוא פתרון יצירתי (זה לא שאי אפשר להחזיק ביד ארנק + צרור מפתחות + טלפון, אפשר. רק לא כשמלכתחילה יש לך רק יד אחת). ברגע האחרון נחו עיני על הנרתיק השמנמן של ה DG שהמוכר הסביר לי שמיועד לשמש גם כקלאץ', אז דחפתי לתוכו טלפון + צרור + כרטיס אשראי + קומץ מזומן, הרכבתי את המשקפים על עיני ויצאתי מהבית שמחה וטובת לב, עד שנתקלתי בהשתקפות דמותי בראי שאיזה אידיוט חסר לב התקין בחלון הראוה של חנות הלבנים שליד הסנטר. ראיתי מולי מישהי, אליה אני מכחישה כל קשר, עם מיני ונעלי עקב שחורות (הייתי קודם בפגישת עבודה), פרצופה מכוסה במשקפי שמש ענקיות סטייל פרחה-מסוג-ויקטוריה, בידה היא אוחזת קלאץ' קטן וכל כולה נראית כאחרונת קורבנות האופנה האומללות מהסוג שאני מדפדפת בסלידה במדורי הרכילות המקוונים. כ"כ התבאסתי עד שמיהרתי לסיים את ענייני ולחזור הביתה, להחליף לטרנינג ולעשות ניקיון יסודי, כפי שראוי לרווקה המזדקנת חסרת הסטייל שאני.

  הזוועה בהתגלמותה.

איך זה שאין בשום מקום תמונה שלה עם המשקפיים המפורסמים??