עצמאית בשטח

העיר פרושה לי מול העיניים, על שיפעת דודי השמש וערימות גרוטאות מחד, מגדלים בוהקים מאידך וברווז מגומי צהוב שיושב באמצע וצוחק על כולנו מלמעלה. ערב קריר של סוף קיץ על הגג החדש של גולדי. יובלות שלא נפגשנו והיה לנו הרבה מה להשלים, מעל צלחת גבינות ומאפים, ובקבוק יין אדום ששתיתי ושתיתי עד שנגמר בלי ששמתי לב בכלל.  

לקראת חצות חזרתי הביתה ברגל, במסלול שהיה משובץ בקבוצות בני נוער וצעירים, וחשבתי לעצמי שגולדי היא הדבר הכי קרוב למשפחה שיש לי ואיזה כיף שהיא חזרה לגור בעיר.

לחתולה: גולדי נורא-נורא אהבה את המתנות שהבאתי לה מברלין ואמרה שתמיד אני יודעת להביא בדיוק את הדבר הנכון.