אני לא יודעת

זה משפט שדי מתאר את המצב.. חח

אני פשוט לא יודעת מה קורה.. אין שום ריגושים..כל ההתלהבויות חלפו...הדברים הכייפים.. ההתחלות הפסיקו.. הסופים הסתיימו.

גם אם קורים דברים.. אני לא מרגישה מחוברת אליהם...התחושות לא מגיעות אליי..המחמאות לא מחמיאות...הצחוקים לא מצחיקים..העלבונות לא מעליבים..והחברה לא מעניינת אותי..וזה גורם לי כמובן להרגיש לא בסדר... כי אני אמורה להתעניין בחברה ולרצות בקרבת אנשים...אבל גם אליהם אני לא מרגישה מחוברת..למה שאני אומרת להם..למה שהם אומרים לי... ליציאות, לריכולים, ללנסות להסביר את ההיגיון בכל דבר...

זה לא עצוב, וזה לא דיכאוני, וגם ממש לא מכעיס.. זה סתם תחושה של סתם.. תחושה שאני לא אמורה להיות במקום שאני נמצאת בו בחברה שאני נמצאת בה בזמן שאני נמצאת בו